Ecclésiaste 5
1 Prends garde à ton pied quand tu vas à la maison de Dieu; s'approcher pour écouter vaut mieux que d'offrir des victimes à la manière des insensés; car leur ignorance les conduit à faire mal.
| שמר רגליך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע׃ |
2 Ne sois pas pressé d'ouvrir la bouche, et que ton cœur ne se hâte pas d'exprimer une parole devant Dieu; car Dieu est au ciel, et toi sur la terre: que tes paroles soient donc peu nombreuses!
| אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים׃ |
3 Car de la multitude des occupations naissent les songes, et de la multitude des paroles, des propos d'insensé.
| כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃ |
4 Lorsque tu fais un vœu à Dieu, ne tarde pas à l'accomplir, car il n'y a pas de faveur pour les insensés: ce que tu voues, accomplis-le.
| כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם׃ |
5 Mieux vaut pour toi ne pas vouer, que vouer et ne pas accomplir.
| טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם׃ |
6 Ne permets pas à ta bouche de faire pécher ta chair, et ne dis pas en présence de l'envoyé de Dieu que c'est une inadvertance: pourquoi Dieu s'irriterait-il au sujet de tes paroles, et détruirait-il les œuvre de tes mains?
| אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך׃ |
7 Car, comme il y a des vanités dans la multitude des occupations, il y en a aussi dans beaucoup de paroles; c'est pourquoi crains Dieu.
| כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא׃ |
8 Si tu vois dans une province le pauvre opprimé, le droit et la justice violés, ne t'étonne point de la chose; car un plus grand veille sur un grand, et de plus grands encore veillent sur eux.
| אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃ |
9 Un avantage pour le pays à tous égards, c'est un roi qui donne ses soins à l'agriculture.
| ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד׃ |
10 Celui qui aime l'argent n'est pas rassasié par l'argent, et celui qui aime les richesses n'en goûte pas le fruit; c'est encore là une vanité.
| אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל׃ |
11 Quand les biens se multiplient, ceux qui les mangent se multiplient aussi; et quel avantage en revient-il à leurs possesseurs, sinon qu'ils les voient de leurs yeux?
| ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית עיניו׃ |
12 Le sommeil du travailleur est doux, qu'il ait peu ou beaucoup à manger; mais la satiété du riche ne le laisse pas dormir.
| מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃ |
13 Il est un mal grave que j'ai vu sous le soleil: des richesses conservées pour son malheur par celui qui les possède:
| יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃ |
14 Ces richesses se perdent par quelque fâcheux événement, et, s'il a engendré un fils, il ne lui reste rien entre les mains.
| ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃ |
15 Tel qu'il est sorti du sein de sa mère, il s'en retournera nu, comme il était venu; et il ne recevra rien pour son travail, qu'il puisse emporter dans sa main:
| כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו׃ |
16 C'est encore là un grave mal, qu'il s'en aille comme il est venu: et quel avantage lui revient-il d'avoir travaillé pour le vent?
| וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח׃ |
17 De plus, toute sa vie il mange dans les ténèbres; il a beaucoup de chagrin, de souffrance et d'irritation.
| גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃ |
18 Voici donc ce que j'ai vu: c'est qu'il est bon et séant pour l'homme de manger et de boire, et de jouir du bien-être dans tout son travail, auquel il se livre sous le soleil, durant les jours de vie que Dieu lui donne; car c'est là sa part.
| הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו׃ |
19 De plus, pour tout homme à qui Dieu donne richesses et biens, avec pouvoir d'en manger, d'en prendre sa part et de se réjouir de son travail, c'est là un don de Dieu.
| גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃ |
20 Car alors il ne songe guère aux jours de sa vie, parce que Dieu répand la joie dans son cœur.
| כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃ |
