Cantiques 2
1 Je suis le narcisse de Saron, le lis des vallées. L’ÉPOUX.
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים |
2 Comme un lis au milieu des épines, telle est mon amie parmi les jeunes filles. L’ÉPOUSE.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות |
3 Comme un pommier au milieu des arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé parmi les jeunes hommes. J’ai désiré m’asseoir à son ombre, et son fruit est doux à mon palais.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי |
4 Il m’a fait entrer dans son cellier, et la bannière qu’il lève sur moi, c’est l’amour.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה |
5 Soutenez-moi avec des gâteaux de raisin, fortifiez-moi avec des pommes, car je suis malade d’amour.
| סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני |
6 Que sa main gauche soutienne ma tête, et que sa droite me tienne embrassée. L’ÉPOUX.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני |
7 Je vous en conjure, filles de Jérusalem, par les gazelles et les biches des champs, n’éveillez pas, ne réveillez pas la bien-aimée, avant qu’elle le veuille. L’ÉPOUSE.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ |
8 La voix de mon bien-aimé! Voici qu’il vient, bondissant sur les montagnes, sautant sur les collines.
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות |
9 Mon bien-aimé est semblable à la gazelle, ou au faon des biches. Le voici, il est derrière notre mur, regardant par la fenêtre, épiant par le treillis.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים |
10 Mon bien-aimé a pris la parole, il m’a dit: « Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך |
11 Car voici que l’hiver est fini; la pluie a cessé, elle a disparu.
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו |
12 Les fleurs ont paru sur la terre, le temps des chants est arrivé; la voix de la tourterelle s’est fait entendre dans nos campagnes;
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו |
13 le figuier pousse ses fruits naissants, la vigne en fleur donne son parfum. Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך |
14 Ma colombe, qui te tiens dans la fente du rocher, dans l’abri des parois escarpées. montre-moi ton visage, fais-moi entendre ta voix; car ta voix est douce, et ton visage charmant.
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה |
15 Prenez-nous les renards, les petits renards, qui ravagent les vignes, car nos vignes sont en fleur. »
| אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר |
16 Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui; il fait paître son troupeau parmi les lis.
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים |
17 Avant que vienne la fraîcheur du jour, et que les ombres fuient, reviens!... Sois semblable, mon bien-aimé, à la gazelle ou au faon des biches, sur les montagnes ravinées.
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר |
