Matthieu 15
1 Alors des scribes et des Pharisiens venus de Jérusalem s’approchèrent de Jésus, et lui dirent:
| אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃ |
2 « Pourquoi tes disciples transgressent-ils la tradition des anciens? Car ils ne se lavent pas les mains lorsqu’ils prennent leur repas. »
| ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃ |
3 Il leur répondit: « Et vous, pourquoi transgressez-vous le commandement de Dieu par votre tradition?
| ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃ |
4 Car Dieu a dit: Honore ton père et ta mère; et: Quiconque maudira son père ou sa mère, qu’il soit puni de mort.
| כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ |
5 Mais vous, vous dites: Quiconque dit à son père ou à sa mère: Ce dont j’aurais pu vous assister, j’en ait fait offrande, —
| ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃ |
6 n’a pas besoin d’honorer autrement son père ou sa mère. Et vous mettez ainsi à néant le commandement de Dieu par votre tradition.
| ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃ |
7 Hypocrites, Isaïe a bien prophétisé de vous quand il a dit:
| חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃ |
8 Ce peuple m’honore des lèvres, mais son cœur est loin de moi.
| העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ |
9 C’est en vain qu’ils m’honorent, en donnant des préceptes qui ne sont que des commandements venant des hommes. »
| ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ |
10 Puis, ayant fait approcher la foule, il leur dit: « Écoutez et comprenez.
| ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃ |
11 Ce n’est pas ce qui entre dans la bouche qui souille l’homme; mais ce qui sort de la bouche, voilà ce qui souille l’homme. »
| לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃ |
12 Alors ses disciples venant à lui, lui dirent: « Sais-tu que les Pharisiens, en entendant cette parole, se sont scandalisés? »
| ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃ |
13 Il répondit: « Toute plante que n’a pas plantée mon Père céleste, sera arrachée.
| ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃ |
14 Laissez-les; ce sont des aveugles qui conduisent des aveugles. Or, si un aveugle conduit un aveugle, ils tomberont tous deux dans la fosse. »
| הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃ |
15 Pierre, prenant la parole, lui dit: « Explique-nous cette parabole. »
| ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃ |
16 Jésus répondit: « Êtes-vous encore, vous aussi, sans intelligence?
| ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃ |
17 Ne comprenez-vous pas que tout ce qui entre dans la bouche va au ventre, et est rejeté au lieu secret?
| העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃ |
18 Mais ce qui sort de la bouche vient du cœur, et c’est là ce qui souille l’homme.
| אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃ |
19 Car c’est du cœur que viennent les mauvaises pensées, les meurtres, les adultères, les impudicités, les vols, les faux témoignages, les paroles injurieuses.
| כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃ |
20 Voilà ce qui souille l’homme; mais manger sans s’être lavé les mains, cela ne souille pas l’homme. »
| אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃ |
21 Jésus étant parti de là, se retira du côté de Tyr et de Sidon.
| ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃ |
22 Et voilà qu’une femme cananéenne, de ce pays-là, sortit en criant à haute voix: « Aie pitié de moi, Seigneur, fils de David; ma fille est cruellement tourmentée par le démon. »
| והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃ |
23 Jésus ne lui répondit pas un mot. Alors ses disciples, s’étant approchés, le prièrent en disant: « Renvoye-la, car elle nous poursuit de ses cris. »
| והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃ |
24 Il répondit: « Je n’ai été envoyé qu’aux brebis perdues de la maison d’Israël. »
| ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃ |
25 Mais cette femme vint se prosterner devant lui, en disant: « Seigneur, secoure-moi. »
| והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃ |
26 Il répondit: « Il n’est pas bien de prendre le pain des enfants pour le jeter aux petits chiens. »
| ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ |
27 « Il est vrai, Seigneur, dit-elle; mais les petits chiens mangent au moins les miettes qui tombent de la table de leur maître. »
| ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃ |
28 Alors Jésus lui dit: « O femme, ta foi est grande: qu’il te soit fait selon ton désir. » Et sa fille fut guérie à l’heure même.
| ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃ |
29 Jésus quitta ces lieux et vint près de la mer de Galilée. Étant monté sur la montagne, il s’y assit.
| ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃ |
30 Et de grandes troupes de gens s’approchèrent de lui, ayant avec eux des boiteux, des aveugles, des sourds-muets, des estropiés et beaucoup d’autres malades. Ils les mirent à ses pieds, et il les guérit;
| ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃ |
31 de sorte que la multitude était dans l’admiration, en voyant les muets parler, les estropiés guéris, les boiteux marcher, les aveugles voir, et elle glorifiait le Dieu d’Israël.
| ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃ |
32 Cependant Jésus, ayant appelé ses disciples, leur dit: « J’ai compassion de cette foule; car voilà déjà trois jours qu’ils restent près de moi, et ils n’ont rien à manger. Je ne veux pas les renvoyer à jeun, de peur que les forces ne leur manquent en chemin. »
| ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃ |
33 Les disciples lui dirent: « Où trouver dans un désert assez de pains pour rassasier une si grande foule? »
| ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃ |
34 Jésus leur demanda: « Combien avez-vous de pains? » « Sept, lui dirent-ils, et quelques petits poissons. »
| ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃ |
35 Alors il fit asseoir la foule par terre,
| ויצו את המון העם לשבת לארץ׃ |
36 prit les sept pains et les poissons, et, ayant rendu grâces, il les rompit et les donna à ses disciples, et ceux-ci au peuple.
| ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃ |
37 Tous mangèrent et furent rassasiés, et des morceaux qui restaient, on emporta sept corbeilles pleines.
| ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃ |
38 Or le nombre de ceux qui avaient mangé s’élevait à quatre mille, sans compter les femmes et les enfants.
| והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃ |
39 Après avoir renvoyé le peuple, Jésus monta dans la barque et vint dans le pays de Magédan.
| וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃ |
