Luc 20
1 Un de ces jours-là, comme Jésus enseignait le peuple dans le temple, et qu’il annonçait la bonne nouvelle, les Princes des prêtres et les scribes survinrent avec les Anciens,
| באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: |
2 et lui dirent: « Dites-nous par quelle autorité tu fais ces choses, ou qui t’ as donné cette autorité? »
| ”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“ |
3 Jésus leur répondit: « Moi aussi je vous ferai une question. Répondez-moi.
| ”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. |
4 Le baptême de Jean était-il du ciel, ou des hommes? »
| ”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“ |
5 Mais ils faisaient entre eux cette réflexion: « Si nous répondons: Du ciel, il nous dira: Pourquoi n’avez-vous pas cru en lui?
| הם התייעצו ביניהם:”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. |
6 Et si nous répondons: Des hommes, tout le peuple nous lapidera, car il est persuadé que Jean était un prophète. »
| אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ |
7 Ils lui répondirent donc qu’ils ne savaient d’où il était.
| לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. |
8 « Et Moi, leur dit Jésus, je ne vous dis pas non plus par quelle autorité je fais ces choses. »
| ”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע. |
9 Alors il se mit à dire au peuple cette parabole: « Un homme planta une vigne, et la loua à des vignerons; puis il s’en alla pour un temps assez long en pays étranger.
| ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. |
10 La saison étant venue, il envoya un serviteur aux vignerons, afin qu’ils lui donnassent du produit de la vigne. Mais eux, l’ayant battu, le renvoyèrent les mains vides.
| בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. |
11 Il envoya encore un autre serviteur; mais, l’ayant aussi battu et traité indignement, ils le renvoyèrent les mains vides.
| בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. |
12 Il en envoya un troisième; mais, lui aussi, les vignerons le blessèrent et le jetèrent dehors.
| בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם. |
13 Alors le maître de la vigne se dit: Que ferai-je?’enverrai mon fils bien-aimé; peut-être qu’en le voyant ils auront pour lui du respect.
| ”’מה אעשה?‘שאל את עצמו בעל הכרם.’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. |
14 Mais lorsque les vignerons le virent, ils se dirent entre eux: Celui-ci est l’héritier, tuons-le, afin que l’héritage soit à nous.
| אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו:’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ |
15 Et l’ayant jeté hors de la vigne, ils le tuèrent. Que leur fera donc le maître de la vigne?
| והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? |
16 Il viendra et exterminera ces vignerons, et donnera sa vigne à d’autres. » Ce qu’ayant entendu, ils dirent: « A Dieu ne plaise! »
| אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“קראו השומעים. |
17 Mais, fixant le regard sur eux, Jésus dit: « Qu’est-ce donc que cette parole de l’Ecriture: La pierre qu’ont rejetée ceux qui bâtissaient est devenue la pierre angulaire?
| ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר:”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ |
18 Quiconque tombera sur cette pierre sera brisé; et celui sur qui elle tombera, sera écrasé. »
| ישוע הוסיף:”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“ |
19 Les Princes des prêtres et les scribes cherchèrent à se saisir de lui à l’heure même; mais la crainte du peuple les retint, car ils comprenaient bien que c’était pour eux que Jésus avait dit cette parabole.
| הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות. |
20 Ils ne le perdirent donc pas de vue, et lui envoyèrent des gens apostés qui feignaient d’être justes, pour le surprendre dans ses paroles, afin de le livrer à l’autorité et au pouvoir du gouverneur.
| הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו. |
21 Ces gens l’interrogèrent en ces termes: « Maître, nous savons que tu parles et enseignes avec droiture, et sans faire acception de personne, mais que tu enseignes la voie de Dieu dans la vérité.
| ”רבי, “פתחו מרגלים אלה,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. |
22 Nous est-il permis, ou non, de payer le tribut à César? »
| אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ |
23 Jésus, connaissant leur fourberie, leur dit: « Pourquoi me tentez-vous?
| ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: |
24 Montrez-moi un denier. De qui porte-t-il l’effigie et le nom? » Ils lui répondirent: « De César. »
| ”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“”של הקיסר“, השיבו. |
25 Et il leur dit: « Rendez donc à César ce qui est à César, et à Dieu ce qui est à Dieu. »
| ”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“ |
26 Ainsi ils ne purent le prendre en défaut sur aucune parole devant le peuple; et admirant sa réponse, ils gardèrent le silence.
| ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם. |
27 Quelques-uns des Sadducéens, qui nient la résurrection, s’approchèrent alors et l’interrogèrent:
| חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: |
28 « Maître, lui dirent-ils, Moïse nous a donné cette loi: Si un homme, ayant une femme, meurt sans laisser d’enfants, que son frère prenne sa femme, et suscite des enfants à son frère.
| ”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. |
29 Or, il y avait sept frères; le premier prit une femme et mourut sans enfants.
| במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. |
30 Le second prit sa femme, et mourut aussi sans enfants.
| האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. |
31 Le troisième la prit ensuite, et de même tous les sept, et ils moururent sans laisser d’enfants.
| כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. |
32 Après eux tous, la femme mourut aussi.
| לבסוף מתה גם האישה. |
33 Duquel donc, au temps de la résurrection, sera-t-elle la femme, car elle l’a été de tous les sept? »
| ”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ |
| ”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. (aiōn g165) |
35 mais ceux qui ont été trouvés dignes d’avoir part au siècle à venir et à la résurrection des morts, ne prennent pas de femme et n’ont pas de mari; (aiōn g165)
| ”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. (aiōn g165) |
36 aussi bien ne peuvent-ils plus mourir, puisqu’ils sont en comme les anges, et qu’ils sont fils de Dieu, étant fils de la résurrection.
| בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. |
37 Mais que les morts ressuscitent, c’est ce que Moïse lui-même a fait connaître dans le passage du Buisson, lorsqu’il nomme le Seigneur: Le Dieu d’Abraham, le Dieu d’Isaac et le Dieu de Jacob.
| בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳:’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. |
38 Or il n’est pas Dieu des morts, mais des vivants; car tous sont vivants devant lui. »
| זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“ |
39 Quelques-uns des scribes, prenant la parole, lui dirent: « Maître, tu as bien parlé. »
| ”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, |
40 Et ils n’osaient plus lui poser aucune question.
| ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות. |
41 Jésus leur dit: « Comment dit-on que le Christ est fils de David?
| שאל אותם ישוע שאלה:”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? |
42 David lui-même dit dans le livre des Psaumes: Le Seigneur a dit à mon Seigneur: Assieds-toi à ma droite,
| הלא דוד עצמו אומר בתהלים:’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני |
43 jusqu’à ce que je fasse de vos ennemis l’escabeau de vos pieds. —
| עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. |
44 David l’appelle donc Seigneur; comment peut-il être son fils? »
| כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“ |
45 Tandis que tout le peuple l’écoutait, il dit à ses disciples:
| בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: |
46 « Gardez-vous des scribes, qui se plaisent à se promener en longues robes; qui aiment à être salués dans les places publiques, à occuper les premiers sièges dans les synagogues et les premières places dans les festins:
| ”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. |
47 ces gens qui dévorent les maisons des veuves, et font pour l’apparence de longues prières, subiront une condamnation plus sévère. »
| הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“ |
