Job 39
1 Connais-tu le temps où les chèvres sauvages font leurs petits? As-tu observé les biches quand elles mettent bas?
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר |
2 As-tu compté les mois de leur portée, et connais-tu l’époque de leur délivrance?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה |
3 Elles se mettent à genoux, déposent leurs petits, et sont quittes de leurs douleurs.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה |
4 Leurs faons se fortifient et grandissent dans les champs; ils s’en vont, et ne reviennent plus.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו |
5 Qui a lâché l’onagre en liberté, qui a brisé les liens de l’âne sauvage,
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח |
6 à qui j’ai donné le désert pour maison, pour demeure la plaine salée?
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה |
7 Il méprise le tumulte des villes, il n’entend pas les cris d’un maître.
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע |
8 Il parcourt les montagnes pour trouver sa pâture, il y poursuit les moindres traces de verdure.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש |
9 Le buffle voudra-t-il te servir, ou bien passera-t-il la nuit dans son étable?
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך |
10 L’attacheras-tu avec une corde au sillon, ou bien hersera-t-il derrière toi dans les vallées?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך |
11 Te fieras-tu à lui parce qu’il est très fort, lui laisseras-tu faire tes travaux?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך |
12 Compteras-tu sur lui pour rentrer ta moisson, pour recueillir le blé dans ton aire?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף |
13 L’aile de l’autruche bat joyeusement; elle n’a ni l’aile pieuse ni le plumage de la cigogne.
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה |
14 Elle abandonne ses œufs à la terre, et les laisse chauffer sur le sable.
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם |
15 Elle oublie que le pied peut les fouler, la bête des champs les écraser.
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה |
16 Elle est dure pour ses petits, comme s’ils n’étaient pas siens; que son travail soit vain, elle ne s’en inquiète pas.
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד |
17 Car Dieu lui a refusé la sagesse, et ne lui a pas départi l’intelligence.
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה |
18 Mais quand elle se bat les flancs et prend son essor, elle se rit du cheval et du cavalier.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו |
19 Est-ce toi qui donnes au cheval la vigueur, qui revêts son cou d’une crinière flottante,
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה |
20 qui le fais bondir comme la sauterelle? Son fier hennissement répand la terreur.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה |
21 Il creuse du pied la terre, il est fier de sa force, il s’élance au-devant du combat.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק |
22 Il se rit de la peur; rien ne l’effraie; il ne recule pas devant l’épée.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב |
23 Sur lui résonne le carquois, la lance étincelante et le javelot.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון |
24 Il frémit, il s’agite, il dévore le sol; il ne se contient plus quand la trompette sonne.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר |
25 Au bruit de la trompette, il dit: « Allons! » De loin il flaire la bataille, la voix tonnante des chefs et les cris des guerriers.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה |
26 Est-ce par ta sagesse que l’épervier prend son vol et déploie ses ailes vers le midi?
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן |
27 Est-ce à ton ordre que l’aigle s’élève, et fait son nid sur les hauteurs?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו |
28 Il habite les rochers, il fixe sa demeure dans les dents de la pierre, sur les sommets.
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה |
29 De là, il guette sa proie, son regard perce au loin.
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו |
30 Ses petits s’abreuvent de sang; partout où il y a des cadavres, on le trouve.
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא |
