Job 30

1 Et maintenant, je suis la risée d’hommes plus jeunes que moi, dont je n’aurais pas daigné mettre les pères parmi les chiens de mon troupeau.

ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני

2 Qu’aurais-je fait de la force de leurs bras? Ils sont privés de toute vigueur.

גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח

3 Desséchés par la misère et la faim, ils broutent le désert, un sol depuis longtemps aride et désolé.

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה

4 Ils cueillent sur les buissons des bourgeons amers, ils n’ont pour pain que la racine des genêts.

הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם

5 On les écarte de la société des hommes, on crie après eux comme après le voleur.

מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב

6 Ils habitent dans d’affreuses vallées, dans les cavernes de la terre et les rochers.

בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים

7 On entend leurs cris sauvages parmi les broussailles, ils se couchent ensemble sous les ronces:

בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו

8 gens insensés, race sans nom, bannis avec mépris de la terre habitée!

בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ

9 Et maintenant je suis l’objet de leurs chansons, je suis en butte à leurs propos.

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה

10 Ils ont horreur de moi, ils me fuient, ils ne détournent pas leur crachat de mon visage.

תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק

11 Ils se donnent libre carrière pour m’outrager, ils rejettent tout frein devant moi.

כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו

12 Des misérables se lèvent à ma droite, ils cherchent à ébranler mes pieds, ils frayent jusqu’à moi leurs routes meurtrières.

על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם

13 Ils ont bouleversé mes sentiers, ils travaillent à ma ruine, eux à qui personne ne porterait secours.

נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו

14 Ils fondent sur moi, comme par une large brèche, ils se précipitent parmi les décombres.

כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו

15 Les terreurs m’assiègent, ma prospérité est emportée comme un souffle, mon bonheur a passé comme un nuage.

ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי

16 Et maintenant, mon âme s’épanche en moi, les jours d’affliction m’ont saisi.

ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני

17 La nuit perce mes os, les consume, le mal qui me ronge ne dort pas.

לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון

18 Par sa violence, mon vêtement a perdu sa forme, il me serre comme une tunique.

ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני

19 Dieu m’a jeté dans la fange, je suis comme la poussière et la cendre.

הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר

20 Je crie vers toi, et tu ne me réponds pas; je me tiens debout, et tu me regardes avec indifférence.

אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי

21 Tu deviens cruel à mon égard, tu m’attaques avec toute la force de ton bras.

תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני

22 Tu m’enlèves, tu me fais voler au gré du vent, et tu m’anéantis dans le fracas de la tempête.

תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה)

23 Car, je le sais, tu me mènes à la mort, au rendez-vous de tous les vivants.

כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי

24 Cependant celui qui va périr n’étendra-t-il pas les mains et, dans sa détresse, ne poussera-t-il pas un cri?

אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע

25 N’avais-je pas des larmes pour l’infortuné? Mon cœur ne s’est-il pas attendri sur l’indigent?

אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון

26 J’attendais le bonheur, et le malheur est arrivé; j’espérais la lumière, et les ténèbres sont venues.

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל

27 Mes entrailles bouillonnent sans relâche, les jours d’affliction ont fondu sur moi.

מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני

28 Je marche dans le deuil, sans soleil; si je me lève dans l’assemblée, c’est pour pousser des cris.

קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

29 Je suis devenu le frère des chacals, le compagnon des filles de l’autruche.

אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה

30 Ma peau livide tombe en lambeaux, mes os sont brûlés par un feu intérieur.

עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב

31 Ma cithare ne rend plus que des accords lugubres, mon chalumeau que des sons plaintifs.

ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים