Job 17
1 Mon souffle s’épuise, mes jours s’éteignent, il ne me reste plus que le tombeau.
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃ |
2 Je suis environné de moqueurs, mon œil veille au milieu de leurs outrages.
| אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃ |
3 O Dieu, fais-toi auprès de toi-même ma caution: quel autre voudrait me frapper dans la main?
| שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃ |
4 Car tu as fermé leur cœur à la sagesse; ne permets donc pas qu’ils s’élèvent.
| כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃ |
5 Tel invite ses amis au partage, quand défaillent les yeux de ses enfants.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃ |
6 Il a fait de moi la risée des peuples; je suis l’homme à qui l’on crache au visage.
| והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃ |
7 Mon œil est voilé par le chagrin, et tous mes membres ne sont plus qu’une ombre.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃ |
8 Les hommes droits en sont stupéfaits, et l’innocent s’irrite contre l’impie.
| ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃ |
9 Le juste néanmoins demeure ferme dans sa voie, et qui a les mains pures redouble de courage.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃ |
10 Mais vous tous, revenez, venez donc; ne trouverai-je pas un sage parmi vous?
| ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃ |
11 Mes jours sont écoulés, mes projets anéantis, ces projets que caressait mon cœur.
| ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃ |
12 De la nuit ils font le jour; en face des ténèbres, ils disent que la lumière est proche!
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃ |
13 J’ai beau attendre, le schéol est ma demeure; dans les ténèbres j’ai disposé ma couche. (Sheol h7585)
| אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃ (Sheol h7585) |
14 J’ai dit à la fosse: « Tu es mon père; » aux vers: « Vous êtes ma mère et ma sœur! »
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃ |
15 Où est donc mon espérance? Mon espérance, qui peut la voir?
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃ |
