Genèse 47
1 Joseph alla porter la nouvelle à Pharaon, en disant: « Mon père et mes frères sont venus du pays de Canaan avec leurs brebis et leurs bœufs, et tout ce qui leur appartient, et les voici dans le pays de Gessen. »
| ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן |
2 Ayant pris cinq de ses frères, il les présenta à Pharaon;
| ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה |
3 et Pharaon leur dit: « Quelle est votre occupation? » Ils répondirent à Pharaon: « Nous, tes serviteurs, sommes bergers, comme l’étaient nos pères. »
| ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך--גם אנחנו גם אבותינו |
4 Ils dirent encore à Pharaon: « Nous sommes venus pour séjourner dans le pays, car il n’y a plus de pâture pour les brebis de tes serviteurs, la famine s’étant appesantie sur le pays de Canaan. Permets donc à tes serviteurs d’habiter dans le pays de Gessen. »
| ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן |
5 Pharaon dit à Joseph: « Ton père et tes frères sont venus auprès de toi. Le pays d’Égypte est devant toi: établis ton père et tes frères dans la meilleure partie du pays.
| ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך |
6 Qu’ils demeurent dans le pays de Gessen; et, si tu trouves parmi eux des hommes capables, mets-les à la tête des troupeaux qui m’appartiennent. »
| ארץ מצרים לפניך הוא--במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ישבו בארץ גשן--ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי |
7 Joseph fit venir Jacob, son père, et le présenta à Pharaon. Jacob bénit Pharaon;
| ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה |
8 et Pharaon dit à Jacob: « Quel est le nombre de jours des années de ta vie? »
| ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך |
9 Jacob répondit à Pharaon: « Les jours des années de mon pèlerinage sont de cent trente ans. Courts et mauvais ont été les jours des années de ma vie, et ils n’ont pas atteint les jours des années de la vie de mes pères durant leur pèlerinage. »
| ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם |
10 Jacob bénit encore Pharaon et se retira de devant Pharaon.
| ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה |
11 Joseph établit son père et ses frères, et leur assigna une propriété dans le pays d’Égypte, dans la meilleure partie du pays, dans la contrée de Ramsès, ainsi que Pharaon l’avait ordonné;
| ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס--כאשר צוה פרעה |
12 et Joseph fournit de pain son père et ses frères, et toute la famille de son père, selon le nombre des enfants.
| ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו--לחם לפי הטף |
13 Il n’y avait plus de pain dans tout le pays, car la famine était très grande; le pays d’Égypte et le pays de Canaan étaient épuisés à cause de la famine.
| ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב |
14 Joseph recueillit tout l’argent qui se trouvait dans le pays d’Égypte et dans le pays de Canaan, contre le blé qu’on achetait, et il fit entrer cet argent dans la maison de Pharaon.
| וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה |
15 Quand il n’y eut plus d’argent dans le pays d’Égypte et dans le pays de Canaan, tous les Egyptiens vinrent à Joseph, en disant: « Donne-nous du pain! Pourquoi mourrions-nous en ta présence? Car nous sommes à bout d’argent. »
| ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף |
16 Joseph dit: « Amenez vos troupeaux, et je vous donnerai du pain en échange de vos troupeaux, puisque vous êtes à bout d’argent. »
| ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם--אם אפס כסף |
17 Ils amenèrent leurs troupeaux à Joseph, et Joseph leur donna du pain en échange des chevaux, des troupeaux de brebis et de bœufs, et des ânes. Il leur fournit ainsi du pain cette année-là, en échange de tous leurs troupeaux.
| ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא |
18 Lorsque cette année fut écoulée, ils vinrent à Joseph l’année suivante, et lui dirent: « Nous ne cacherons pas à mon seigneur que l’argent est épuisé et que les troupeaux de bétail ont été donnés à mon seigneur; il ne reste devant mon seigneur que nos corps et nos terres.
| ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו |
19 Pourquoi péririons-nous sous tes yeux, nous et nos terres? Achète-nous, ainsi que nos terres, pour du pain, et nous serons, nous et nos terres, serfs de Pharaon; et donne-nous de quoi semer, afin que nous vivions et que nous ne mourions pas, et que nos terres ne soient pas désolées. »
| למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו--קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם |
20 Joseph acquit ainsi toutes les terres de l’Égypte à Pharaon; car les Egyptiens vendirent chacun leur champ, parce que la famine les pressait, et le pays devint la propriété de Pharaon.
| ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה |
21 Il fit passer le peuple dans les villes, d’une extrémité à l’autre du territoire de l’Égypte.
| ואת העם--העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו |
22 Il n’y eut que les terres des prêtres qu’il n’acquit pas; car les prêtres recevaient de Pharaon une portion déterminée, et ils vécurent de leur revenu que Pharaon leur assignait: c’est pourquoi ils ne vendirent pas leurs terres.
| רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה--על כן לא מכרו את אדמתם |
23 Joseph dit au peuple: « Je vous ai acquis aujourd’hui avec vos terres pour Pharaon. Voici pour vous de la semence, ensemencez la terre.
| ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה |
24 A la récolte, vous donnerez le cinquième à Pharaon, et vous aurez les quatre autres parties pour ensemencer vos champs et pour vous nourrir, vous et ceux qui sont dans vos maisons, et pour nourrir vos enfants. »
| והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם--ולאכל לטפכם |
25 Ils dirent: « Nous te devons la vie! Que nous trouvions grâce auprès de mon seigneur, et nous serons esclaves de Pharaon. »
| ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה |
26 Joseph fit de cela une loi, qui subsiste jusqu’à ce jour, et en vertu de laquelle le cinquième du produit des terres d’Égypte appartient à Pharaon; seules les terres des prêtres ne sont pas à lui.
| וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה--לחמש רק אדמת הכהנים לבדם--לא היתה לפרעה |
27 Israël habita au pays d’Égypte, dans la contrée de Gessen; ils y acquirent des possessions, ils furent féconds et multiplièrent beaucoup.
| וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד |
28 Jacob vécut dix-sept ans dans le pays d’Égypte; et les jours de Jacob, les années de sa vie furent de cent quarante-sept ans.
| ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו--שבע שנים וארבעים ומאת שנה |
29 Quand les jours d’Israël approchèrent de leur fin, il appela son fils Joseph et lui dit: « Si j’ai trouvé grâce à tes yeux, mets, je te prie, ta main sous ma cuisse, et use envers moi de bonté et de fidélité: ne m’enterre pas en Égypte.
| ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים |
30 Quand je serai couché avec mes pères, tu me transporteras hors de l’Égypte, et tu m’enterreras dans leurs sépulcres. » Joseph répondit: « Je ferai selon ta parole. »
| ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך |
31 Et Jacob dit: « Jure-le-moi. » Joseph le lui jura; et Israël se prosterna sur le chevet du lit.
| ויאמר השבעה לי--וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה |
