Marc 7
1 Alors les pharisiens et quelques-uns des scribes, venus de Jérusalem, s'assemblèrent auprès de lui.
| ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ |
2 Or, voyant quelques-uns de ses disciples manger du pain avec des mains souillées, c'est-à-dire non lavées, ils trouvèrent à redire.
| ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ |
3 (En effet, les pharisiens et tous les Juifs ne mangent pas sans avoir lavé leurs mains et leurs avant-bras, selon la tradition des anciens.
| כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ |
4 Ils ne mangent pas quand ils reviennent de la place du marché, s'ils ne se sont pas lavés, et il y a bien d'autres choses qu'ils ont reçues pour s'y tenir: le lavage des tasses, des cruches, des vases d'airain et des canapés).
| ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ |
5 Les pharisiens et les scribes lui demandèrent: « Pourquoi tes disciples ne marchent-ils pas selon la tradition des anciens, et ne mangent-ils pas leur pain avec des mains non lavées? »
| וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ |
6 Il leur répondit: « Ésaïe a bien prophétisé sur vous, hypocrites, comme il est écrit, Ce peuple m'honore de ses lèvres, mais leur cœur est loin de moi.
| ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ |
7 Ils m'adorent en vain, enseignant comme doctrines les commandements des hommes ».
| ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ |
8 « Car vous mettez de côté le commandement de Dieu, et vous vous attachez à la tradition des hommes: vous lavez les cruches et les coupes, et vous faites beaucoup d'autres choses semblables. »
| כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ |
9 Il leur dit: « Vous avez bien fait de rejeter le commandement de Dieu, pour garder votre tradition.
| ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ |
10 Car Moïse a dit: « Honore ton père et ta mère", et: « Que celui qui parle mal de son père ou de sa mère soit puni de mort ».
| כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ |
11 Mais vous, vous dites: « Si un homme dit à son père ou à sa mère: « Tout ce que vous avez pu recevoir de moi est Corban »", c'est-à-dire remis à Dieu,
| ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ |
12 « alors vous ne lui permettez plus de faire quoi que ce soit pour son père ou sa mère,
| ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ |
13 annulant ainsi la parole de Dieu par la tradition que vous avez transmise ». Vous faites beaucoup de choses de ce genre. »
| ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ |
14 Il appela à lui toute la foule et leur dit: « Écoutez-moi tous, et comprenez.
| ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ |
15 Il n'y a rien qui vienne de l'extérieur de l'homme et qui entre en lui qui puisse le souiller; mais ce qui sort de l'homme, c'est ce qui le souille.
| אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ |
16 Si quelqu'un a des oreilles pour entendre, qu'il entende! »
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ |
17 Lorsqu'il fut entré dans une maison, loin de la foule, ses disciples l'interrogèrent sur la parabole.
| ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ |
18 Il leur dit: Vous aussi, êtes-vous sans intelligence? Ne comprenez-vous pas que ce qui entre du dehors dans l'homme ne peut pas le souiller,
| ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ |
19 parce que cela ne va pas dans son cœur, mais dans son estomac, puis dans les latrines, ce qui rend tous les aliments purs? »
| כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ |
20 Il répondit: « Ce qui sort de l'homme, voilà ce qui souille l'homme.
| ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ |
21 Car c'est du dedans, du cœur de l'homme, que sortent les mauvaises pensées, les adultères, les péchés sexuels, les meurtres, les vols,
| כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ |
22 les convoitises, la méchanceté, la tromperie, les désirs lubriques, le mauvais œil, le blasphème, l'orgueil et la folie.
23 Toutes ces mauvaises choses viennent du dedans et souillent l'homme. »
| כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ |
24 De là, il se leva et s'en alla dans le territoire de Tyr et de Sidon. Il entra dans une maison et ne voulut pas qu'on le sache, mais il ne put échapper à la vigilance.
| ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ |
25 En effet, une femme dont la petite fille était atteinte d'un esprit impur, ayant entendu parler de lui, vint se jeter à ses pieds.
| כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ |
26 Cette femme était grecque, de race syrophénicienne. Elle le pria de chasser le démon de sa fille.
| והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ |
27 Mais Jésus lui dit: « Que les enfants soient rassasiés les premiers, car il ne convient pas de prendre le pain des enfants et de le jeter aux chiens. »
| ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ |
28 Mais elle lui répondit: « Oui, Seigneur. Pourtant, même les chiens sous la table mangent les miettes des enfants. »
| ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ |
29 Il lui dit: « A cause de cette parole, va-t'en. Le démon est sorti de ta fille. »
| ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ |
30 Elle s'en alla dans sa maison, et trouva l'enfant couché sur le lit, le démon étant sorti.
| ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ |
31 Il quitta de nouveau le territoire de Tyr et de Sidon, et se rendit à la mer de Galilée en passant par le milieu de la région de la Décapole.
| וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ |
32 On lui amena un sourd qui avait des difficultés d'élocution. Ils le supplièrent de poser sa main sur lui.
| ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ |
33 Il le prit à l'écart de la foule, en privé, et lui mit les doigts dans les oreilles; puis il cracha et toucha sa langue.
| ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ |
34 Levant les yeux au ciel, il soupira et lui dit: « Ephphatha! », c'est-à-dire: « Ouvre-toi! »
| ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ |
35 Aussitôt ses oreilles s'ouvrirent, l'empêchement de sa langue se relâcha, et il parla clairement.
| וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ |
36 Il leur ordonna de ne le dire à personne, mais plus il leur ordonnait, plus ils le proclamaient largement.
| ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ |
37 Ils étaient extrêmement étonnés et disaient: « Il a tout bien fait. Il fait entendre les sourds et parler les muets! »
| וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃ |
