Psalms 44
1 To the Overseer. — By sons of Korah. An Instruction. O God, with our ears we have heard, Our fathers have recounted to us, The work Thou didst work in their days, In the days of old.
| למנצח לבני קרח משכיל אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם׃ |
2 Thou, [with] Thy hand, nations hast dispossessed. And Thou dost plant them. Thou afflictest peoples, and sendest them away.
| אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם׃ |
3 For, not by their sword Possessed they the land, And their arm gave not salvation to them, But Thy right hand, and Thine arm, And the light of Thy countenance, Because Thou hadst accepted them.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם׃ |
4 Thou [art] He, my king, O God, Command the deliverances of Jacob.
| אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב׃ |
5 By Thee our adversaries we do push, By Thy name tread down our withstanders,
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו׃ |
6 For, not in my bow do I trust, And my sword doth not save me.
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני׃ |
7 For Thou hast saved us from our adversaries, And those hating us Thou hast put to shame.
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות׃ |
8 In God we have boasted all the day, And Thy name to the age we thank. (Selah)
| באלהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה׃ |
9 In anger Thou hast cast off and causest us to blush, And goest not forth with our hosts.
| אף זנחת ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו׃ |
10 Thou causest us to turn backward from an adversary, And those hating us, Have spoiled for themselves.
| תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו׃ |
11 Thou makest us food like sheep, And among nations Thou hast scattered us.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃ |
12 Thou sellest Thy people — without wealth, And hast not become great by their price.
| תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם׃ |
13 Thou makest us a reproach to our neighbours, A scorn and a reproach to our surrounders.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃ |
14 Thou makest us a simile among nations, A shaking of the head among peoples.
| תשימנו משל בגוים מנוד ראש בל אמים׃ |
15 All the day my confusion [is] before me, And the shame of my face hath covered me.
| כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני׃ |
16 Because of the voice of a reproacher and reviler, Because of an enemy and a self-avenger.
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם׃ |
17 All this met us, and we did not forget Thee, Nor have we dealt falsely in Thy covenant.
| כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך׃ |
18 We turn not backward our heart, Nor turn aside doth our step from Thy path.
| לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך׃ |
19 But Thou hast smitten us in a place of dragons, And dost cover us over with death-shade.
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות׃ |
20 If we have forgotten the name of our God, And spread our hands to a strange God,
| אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר׃ |
21 Doth not God search out this? For He knoweth the secrets of the heart.
| הלא אלהים יחקר זאת כי הוא ידע תעלמות לב׃ |
22 Surely, for Thy sake we have been slain all the day, Reckoned as sheep of the slaughter.
| כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה׃ |
23 Stir up — why dost Thou sleep, O Lord? Awake, cast us not off for ever.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח׃ |
24 Why Thy face hidest Thou? Thou forgettest our afflictions and our oppression,
| למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׃ |
25 For bowed to the dust hath our soul, Cleaved to the earth hath our belly.
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו׃ |
26 Arise, a help to us, And ransom us for thy kindness' sake.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך׃ |
