Psalms 107
1 'Give ye thanks to Jehovah, For good, for to the age [is] His kindness:'
| הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ |
2 Let the redeemed of Jehovah say, Whom He redeemed from the hand of an adversary.
| יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד צר׃ |
3 And from the lands hath gathered them, From east and from west, From north, and from the sea.
| ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃ |
4 They wandered in a wilderness, in a desert by the way, A city of habitation they have not found.
| תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃ |
5 Hungry — yea — thirsty, Their soul in them becometh feeble,
| רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃ |
6 And they cry unto Jehovah in their adversity, From their distress He delivereth them,
| ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃ |
7 And causeth them to tread in a right way, To go unto a city of habitation.
| וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב׃ |
8 They confess to Jehovah His kindness, And His wonders to the sons of men.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ |
9 For He hath satisfied a longing soul, And a hungry soul hath filled [with] goodness.
| כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃ |
10 Inhabitants of dark places and death-shade, Prisoners of affliction and of iron,
| ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל׃ |
11 Because they changed the saying of God, And the counsel of the Most High despised.
| כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו׃ |
12 And He humbleth with labour their heart, They have been feeble, and there is no helper.
| ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר׃ |
13 And they cry unto Jehovah in their adversity, From their distresses He saveth them.
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ |
14 He bringeth them out from the dark place, And death-shade, And their bands He draweth away.
| יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק׃ |
15 They confess to Jehovah His kindness, And His wonders to the sons of men.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ |
16 For He hath broken doors of brass, And bars of iron He hath cut.
| כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע׃ |
17 Fools, by means of their transgression, And by their iniquities, afflict themselves.
| אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃ |
18 All food doth their soul abominate, And they come nigh unto the gates of death,
| כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות׃ |
19 And cry unto Jehovah in their adversity, From their distresses He saveth them,
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ |
20 He sendeth His word and healeth them, And delivereth from their destructions.
| ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם׃ |
21 They confess to Jehovah His kindness, And His wonders to the sons of men,
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ |
22 And they sacrifice sacrifices of thanksgiving, And recount His works with singing.
| ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה׃ |
23 Those going down [to] the sea in ships, Doing business in many waters,
| יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים׃ |
24 They have seen the works of Jehovah, And His wonders in the deep.
| המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה׃ |
25 And He saith, and appointeth a tempest, And it lifteth up its billows,
| ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו׃ |
26 They go up [to] the heavens, they go down [to] the depths, Their soul in evil is melted.
| יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג׃ |
27 They reel to and fro, and move as a drunkard, And all their wisdom is swallowed up.
| יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע׃ |
28 And they cry to Jehovah in their adversity, And from their distresses He bringeth them out.
| ויצעקו אל יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם׃ |
29 He establisheth a whirlwind to a calm, And hushed are their billows.
| יקם סערה לדממה ויחשו גליהם׃ |
30 And they rejoice because they are quiet, And He leadeth them to the haven of their desire.
| וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם׃ |
31 They confess to Jehovah His kindness, And His wonders to the sons of men,
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ |
32 And they exalt Him in the assembly of the people, And in the seat of the elders praise Him.
| וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו׃ |
33 He maketh rivers become a wilderness, And fountains of waters become dry land.
| ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון׃ |
34 A fruitful land becometh a barren place, For the wickedness of its inhabitants.
| ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃ |
35 He maketh a wilderness become a pool of water, And a dry land become fountains of waters.
| ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים׃ |
36 And He causeth the hungry to dwell there, And they prepare a city of habitation.
| ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב׃ |
37 And they sow fields, and plant vineyards, And they make fruits of increase.
| ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃ |
38 And He blesseth them, and they multiply exceedingly, And their cattle He doth not diminish.
| ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט׃ |
39 And they are diminished, and bow down, By restraint, evil, and sorrow.
| וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃ |
40 He is pouring contempt upon nobles, And causeth them to wander in vacancy — no way.
| שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך׃ |
41 And setteth on high the needy from affliction, And placeth families as a flock.
| וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות׃ |
42 The upright do see and rejoice, And all perversity hath shut her mouth.
| יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה׃ |
43 Who [is] wise, and observeth these? They understand the kind acts of Jehovah!
| מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יהוה׃ |
