Proverbs 7
1 My son! keep my sayings, And my commands lay up with thee.
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך |
2 Keep my commands, and live, And my law as the pupil of thine eye.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך |
3 Bind them on thy fingers, Write them on the tablet of thy heart.
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך |
4 Say to wisdom, 'My sister Thou [art].' And cry to understanding, 'Kinswoman!'
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא |
5 To preserve thee from a strange woman, From a stranger who hath made smooth her sayings.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה |
6 For, at a window of my house, Through my casement I have looked out,
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי |
7 And I do see among the simple ones, I discern among the sons, A young man lacking understanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב |
8 Passing on in the street, near her corner, And the way [to] her house he doth step,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד |
9 In the twilight — in the evening of day, In the darkness of night and blackness.
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה |
10 And, lo, a woman to meet him — (A harlot's dress, and watchful of heart,
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב |
11 Noisy she [is], and stubborn, In her house her feet rest not.
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה |
12 Now in an out-place, now in broad places, And near every corner she lieth in wait) —
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב |
13 And she laid hold on him, and kissed him, She hath hardened her face, and saith to him,
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו |
14 'Sacrifices of peace-offerings [are] by me, To-day I have completed my vows.
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי |
15 Therefore I have come forth to meet thee, To seek earnestly thy face, and I find thee.
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך |
16 [With] ornamental coverings I decked my couch, Carved works — cotton of Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים |
17 I sprinkled my bed — myrrh, aloes, and cinnamon.
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון |
18 Come, we are filled [with] loves till the morning, We delight ourselves in loves.
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים |
19 For the man is not in his house, He hath gone on a long journey.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק |
20 A bag of money he hath taken in his hand, At the day of the new moon he cometh to his house.'
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו |
21 She turneth him aside with the abundance of her speech, With the flattery of her lips she forceth him.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו |
22 He is going after her straightway, As an ox unto the slaughter he cometh, And as a fetter unto the chastisement of a fool,
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל |
23 Till an arrow doth split his liver, As a bird hath hastened unto a snare, And hath not known that it [is] for its life.
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא |
24 And now, ye sons, hearken to me, And give attention to sayings of my mouth.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי |
25 Let not thy heart turn unto her ways, Do not wander in her paths,
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה |
26 For many [are] the wounded she caused to fall, And mighty [are] all her slain ones.
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה |
