< Luke 23 >

1 And having risen, the whole multitude of them did lead him to Pilate,
ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס,
2 and began to accuse him, saying, 'This one we found perverting the nation, and forbidding to give tribute to Caesar, saying himself to be Christ a king.'
ומיד החלו להאשים אותו:”האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!“
3 And Pilate questioned him, saying, 'Thou art the king of the Jews?' and he answering him, said, 'Thou dost say [it].'
”האם אתה מלך היהודים?“שאל פילטוס את ישוע.”אתה אומר“, ענה ישוע.
4 And Pilate said unto the chief priests, and the multitude, 'I find no fault in this man;'
פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא:”מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!“
5 and they were the more urgent, saying — 'He doth stir up the people, teaching throughout the whole of Judea — having begun from Galilee — unto this place.'
אולם הם התעקשו:”אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים.“
6 And Pilate having heard of Galilee, questioned if the man is a Galilean,
”האם הוא תושב הגליל?“שאל פילטוס.
7 and having known that he is from the jurisdiction of Herod, he sent him back unto Herod, he being also in Jerusalem in those days.
”כן“, השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים.
8 And Herod having seen Jesus did rejoice exceedingly, for he was wishing for a long [time] to see him, because of hearing many things about him, and he was hoping some sign to see done by him,
הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל.
9 and was questioning him in many words, and he answered him nothing.
הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר.
10 And the chief priests and the scribes stood vehemently accusing him,
בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע.
11 and Herod with his soldiers having set him at nought, and having mocked, having put around him gorgeous apparel, did send him back to Pilate,
גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס.
12 and both Pilate and Herod became friends on that day with one another, for they were before at enmity between themselves.
הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים.
13 And Pilate having called together the chief priests, and the rulers, and the people,
פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם,
14 said unto them, 'Ye brought to me this man as perverting the people, and lo, I before you having examined, found in this man no fault in those things ye bring forward against him;
והודיע להם:”הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם!
15 no, nor yet Herod, for I sent you back unto him, and lo, nothing worthy of death is having been done by him;
גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות!
16 having chastised, therefore, I will release him,'
משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו.“
17 for it was necessary for him to release to them one at every feast,
מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד.
18 and they cried out — the whole multitude — saying, 'Away with this one, and release to us Barabbas,'
אך כולם צעקו פה אחד:”קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר־אבא!“
19 who had been, because of a certain sedition made in the city, and murder, cast into prison.
(בר־אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים).
20 Pilate again then — wishing to release Jesus — called to them,
פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל.
21 but they were calling out, saying, 'Crucify, crucify him.'
אבל הקהל התעקש:”צלוב אותו! צלוב אותו!“
22 And he a third time said unto them, 'Why, what evil did he? no cause of death did I find in him; having chastised him, then, I will release [him].'
פילטוס שאל אותם פעם שלישית:”מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו.“
23 And they were pressing with loud voices asking him to be crucified, and their voices, and those of the chief priests, were prevailing,
אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון.
24 and Pilate gave judgment for their request being done,
פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות.
25 and he released him who because of sedition and murder hath been cast into the prison, whom they were asking, and Jesus he gave up to their will.
על־פי בקשתם שחרר את בר־אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם.
26 And as they led him away, having taken hold on Simon, a certain Cyrenian, coming from the field, they put on him the cross, to bear [it] behind Jesus.
בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקוריני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו.
27 And there was following him a great multitude of the people, and of women, who also were beating themselves and lamenting him,
בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו.
28 and Jesus having turned unto them, said, 'Daughters of Jerusalem, weep not for me, but for yourselves weep ye, and for your children;
ישוע פנה אליהן ואמר:”בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן,
29 for, lo, days do come, in which they shall say, Happy the barren, and wombs that did not bare, and paps that did not give suck;
כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל.
30 then they shall begin to say to the mountains, Fall on us, and to the hills, Cover us; —
בעת ההיא יתחננו בני־האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות – שתקבורנה אותם.
31 for, if in the green tree they do these things — in the dry what may happen?'
שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!“
32 And there were also others — two evil-doers — with him, to be put to death;
יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים.
33 and when they came to the place that is called Skull, there they crucified him and the evil-doers, one on the right hand and one on the left.
בהגיעם אל המקום שנקרא”מקום הגולגולת“– הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו.
34 And Jesus said, 'Father, forgive them, for they have not known what they do;' and parting his garments they cast a lot.
”אבי, סלח להם, “קרא ישוע,”כי אינם יודעים מה הם עושים!“בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע.
35 And the people were standing, looking on, and the rulers also were sneering with them, saying, 'Others he saved, let him save himself, if this be the Christ, the choice one of God.'
ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו:”הוא’הושיע‘כל־כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!“
36 And mocking him also were the soldiers, coming near and offering vinegar to him,
גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ
37 and saying, 'If thou be the king of the Jews, save thyself.'
וקראו:”אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!“
38 And there was also a superscription written over him, in letters of Greek, and Roman, and Hebrew, 'This is the King of the Jews.'
מעל ראשו של ישוע תלו שלט:”זהו מלך היהודים“.
39 And one of the evil-doers who were hanged, was speaking evil of him, saying, 'If thou be the Christ, save thyself and us.'
אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר:”אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?“
40 And the other answering, was rebuking him, saying, 'Dost thou not even fear God, that thou art in the same judgment?
הפושע השני גער בחברו ואמר:”האם גם במותך אינך ירא את האלוהים?
41 and we indeed righteously, for things worthy of what we did we receive back, but this one did nothing out of place;'
אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!“
42 and he said to Jesus, 'Remember me, lord, when thou mayest come in thy reign;'
הוא פנה אל ישוע ואמר:”ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך.“
43 and Jesus said to him, 'Verily I say to thee, To-day with me thou shalt be in the paradise.'
”עוד היום אתה תהיה איתי בגן־עדן“, ענה לו ישוע.
44 And it was, as it were, the sixth hour, and darkness came over all the land till the ninth hour,
בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.
45 and the sun was darkened, and the vail of the sanctuary was rent in the midst,
אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית־המקדש נקרעה לשניים.
46 and having cried with a loud voice, Jesus said, 'Father, to Thy hands I commit my spirit;' and these things having said, he breathed forth the spirit.
לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול:”אבי, אני מפקיד את רוחי בידך.“ונפח את נשמתו.
47 And the centurion having seen what was done, did glorify God, saying, 'Really this man was righteous;'
קצין רומאי אחד, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא:”האיש הזה באמת היה צדיק!“
48 and all the multitudes who were come together to this sight, beholding the things that came to pass, smiting their breasts did turn back;
משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם.
49 and all his acquaintances stood afar off, and women who did follow him from Galilee, beholding these things.
כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש.
50 And lo, a man, by name Joseph, being a counsellor, a man good and righteous,
בין ידידיו של ישוע היה גם אדם בשם יוסף מהעיירה היהודית רמתיים. יוסף היה איש טוב וישר והאמין בביאת המשיח. למרות שהיה חבר הסנהדרין לא הסכים עם החלטתם ופעולתם.
51 — he was not consenting to their counsel and deed — from Arimathea, a city of the Jews, who also himself was expecting the reign of God,
52 he, having gone near to Pilate, asked the body of Jesus,
יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע.
53 and having taken it down, he wrapped it in fine linen, and placed it in a tomb hewn out, where no one was yet laid.
לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש.
54 And the day was a preparation, and sabbath was approaching,
כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת.
55 and the women also who have come with him out of Galilee having followed after, beheld the tomb, and how his body was placed,
הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה.
56 and having turned back, they made ready spices and ointments, and on the sabbath, indeed, they rested, according to the command.
לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה.

< Luke 23 >