Job 39
1 Hast thou known the time of The bearing of the wild goats of the rock? The bringing forth of hinds thou dost mark!
| הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר |
2 Thou dost number the months they fulfil? And thou hast known the time of their bringing forth!
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה |
3 They bow down, Their young ones they bring forth safely, Their pangs they cast forth.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה |
4 Safe are their young ones, They grow up in the field, they have gone out, And have not returned to them.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו |
5 Who hath sent forth the wild ass free? Yea, the bands of the wild ass who opened?
| מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח |
6 Whose house I have made the wilderness, And his dwellings the barren land,
| אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה |
7 He doth laugh at the multitude of a city, The cries of an exactor he heareth not.
| ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע |
8 The range of mountains [is] his pasture, And after every green thing he seeketh.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש |
9 Is a Reem willing to serve thee? Doth he lodge by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך |
10 Dost thou bind a Reem in a furrow [with] his thick band? Doth he harrow valleys after thee?
| התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך |
11 Dost thou trust in him because great [is] his power? And dost thou leave unto him thy labour?
| התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך |
12 Dost thou trust in him That he doth bring back thy seed? And [to] thy threshing-floor doth gather [it]?
| התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף |
13 The wing of the rattling ones exulteth, Whether the pinion of the ostrich or hawk.
| כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה |
14 For she leaveth on the earth her eggs, And on the dust she doth warm them,
| כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם |
15 And she forgetteth that a foot may press it, And a beast of the field tread it down.
| ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה |
16 Her young ones it hath hardened without her, In vain [is] her labour without fear.
| הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד |
17 For God hath caused her to forget wisdom, And He hath not given a portion To her in understanding:
| כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה |
18 At the time on high she lifteth herself up, She laugheth at the horse and at his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו |
19 Dost thou give to the horse might? Dost thou clothe his neck [with] a mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה |
20 Dost thou cause him to rush as a locust? The majesty of his snorting [is] terrible.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה |
21 They dig in a valley, and he rejoiceth in power, He goeth forth to meet the armour.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק |
22 He laugheth at fear, and is not affrighted, And he turneth not back from the face of the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב |
23 Against him rattle doth quiver, The flame of a spear, and a halbert.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון |
24 With trembling and rage he swalloweth the ground, And remaineth not stedfast Because of the sound of a trumpet.
| ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר |
25 Among the trumpets he saith, Aha, And from afar he doth smell battle, Roaring of princes and shouting.
| בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה |
26 By thine understanding flieth a hawk? Spreadeth he his wings to the south?
| המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן |
27 At thy command goeth an eagle up high? Or lifteth he up his nest?
| אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו |
28 A rock he doth inhabit, Yea, he lodgeth on the tooth of a rock, and fortress.
| סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה |
29 From thence he hath sought food, To a far off place his eyes look attentively,
| משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו |
30 And his brood gulp up blood, And where the pierced [are] — there [is] he!
| ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא |
