Job 30
1 And now, laughed at me, Have the younger in days than I, Whose fathers I have loathed to set With the dogs of my flock.
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ |
2 Also — the power of their hands, why [is it] to me? On them hath old age perished.
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ |
3 With want and with famine gloomy, Those fleeing to a dry place, Formerly a desolation and waste,
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ |
4 Those cropping mallows near a shrub, And broom-roots [is] their food.
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ |
5 From the midst they are cast out, (They shout against them as a thief),
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ |
6 In a frightful place of valleys to dwell, Holes of earth and clefts.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ |
7 Among shrubs they do groan, Under nettles they are gathered together.
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ |
8 Sons of folly — even sons without name, They have been smitten from the land.
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ |
9 And now, their song I have been, And I am to them for a byword.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ |
10 They have abominated me, They have kept far from me, And from before me have not spared to spit.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ |
11 Because His cord He loosed and afflicteth me, And the bridle from before me, They have cast away.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ |
12 On the right hand doth a brood arise, My feet they have cast away, And they raise up against me, Their paths of calamity.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ |
13 They have broken down my path, By my calamity they profit, 'He hath no helper.'
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ |
14 As a wide breach they come, Under the desolation have rolled themselves.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ |
15 He hath turned against me terrors, It pursueth as the wind mine abundance, And as a thick cloud, Hath my safety passed away.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ |
16 And now, in me my soul poureth itself out, Seize me do days of affliction.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ |
17 At night my bone hath been pierced in me, And mine eyelids do not lie down.
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ |
18 By the abundance of power, Is my clothing changed, As the mouth of my coat it doth gird me.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ |
19 Casting me into mire, And I am become like dust and ashes.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ |
20 I cry unto Thee, And Thou dost not answer me, I have stood, and Thou dost consider me.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ |
21 Thou art turned to be fierce to me, With the strength of Thy hand, Thou oppressest me.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ |
22 Thou dost lift me up, On the wind Thou dost cause me to ride, And Thou meltest — Thou levellest me.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ |
23 For I have known To death Thou dost bring me back, And [to] the house appointed for all living.
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ |
24 Surely not against the heap Doth He send forth the hand, Though in its ruin they have safety.
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ |
25 Did not I weep for him whose day is hard? Grieved hath my soul for the needy.
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ |
26 When good I expected, then cometh evil, And I wait for light, and darkness cometh.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ |
27 My bowels have boiled, and have not ceased, Gone before me have days of affliction.
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ |
28 Mourning I have gone without the sun, I have risen, in an assembly I cry.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ |
29 A brother I have been to dragons, And a companion to daughters of the ostrich.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ |
30 My skin hath been black upon me, And my bone hath burned from heat,
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ |
31 And my harp doth become mourning, And my organ the sound of weeping.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ |
