Job 19
1 And Job answereth and saith: —
| ויען איוב ויאמר |
2 Till when do ye afflict my soul, And bruise me with words?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 These ten times ye put me to shame, ye blush not. Ye make yourselves strange to me —
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 And also — truly, I have erred, With me doth my error remain.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 If, truly, over me ye magnify yourselves, And decide against me my reproach;
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Know now, that God turned me upside down, And His net against me hath set round,
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Lo, I cry out — violence, and am not answered, I cry aloud, and there is no judgment.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 My way He hedged up, and I pass not over, And on my paths darkness He placeth.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 Mine honour from off me He hath stripped, And He turneth the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 He breaketh me down round about, and I go, And removeth like a tree my hope.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 And He kindleth against me His anger, And reckoneth me to Him as His adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 Come in do His troops together, And they raise up against me their way, And encamp round about my tent.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 My brethren from me He hath put far off, And mine acquaintances surely Have been estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 Ceased have my neighbours And my familiar friends have forgotten me,
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 Sojourners of my house and my maids, For a stranger reckon me: An alien I have been in their eyes.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 To my servant I have called, And he doth not answer, With my mouth I make supplication to him.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 My spirit is strange to my wife, And my favours to the sons of my [mother's] womb.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Also sucklings have despised me, I rise, and they speak against me.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 Abominate me do all the men of my counsel, And those I have loved, Have been turned against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 To my skin and to my flesh Cleaved hath my bone, And I deliver myself with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Pity me, pity me, ye my friends, For the hand of God hath stricken against me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Why do you pursue me as God? And with my flesh are not satisfied?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Who doth grant now, That my words may be written? Who doth grant that in a book they may be graven?
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 With a pen of iron and lead — For ever in a rock they may be hewn.
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 That — I have known my Redeemer, The Living and the Last, For the dust he doth rise.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 And after my skin hath compassed this [body], Then from my flesh I see God:
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 Whom I — I see on my side, And mine eyes have beheld, and not a stranger, Consumed have been my reins in my bosom.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 But ye say, 'Why do we pursue after him?' And the root of the matter hath been found in me.
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 Be ye afraid because of the sword, For furious [are] the punishments of the sword, That ye may know that [there is] a judgment.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
