Job 15
1 And Eliphaz the Temanite answereth and saith: —
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
2 Doth a wise man answer [with] vain knowledge? And fill [with] an east wind his belly?
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ |
3 To reason with a word not useful? And speeches — no profit in them?
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ |
4 Yea, thou dost make reverence void, And dost diminish meditation before God.
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ |
5 For thy mouth teacheth thine iniquity, And thou chooseth the tongue of the subtile.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ |
6 Thy mouth declareth thee wicked, and not I, And thy lips testify against thee.
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ |
7 The first man art thou born? And before the heights wast thou formed?
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ |
8 Of the secret counsel of God dost thou hear? And withdrawest thou unto thee wisdom?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ |
9 What hast thou known, and we know not? Understandest thou — and it is not with us?
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ |
10 Both the gray-headed And the very aged [are] among us — Greater than thy father [in] days.
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ |
11 Too few for thee are the comforts of God? And a gentle word [is] with thee,
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ |
12 What — doth thine heart take thee away? And what — are thine eyes high?
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ |
13 For thou turnest against God thy spirit? And hast brought out words from thy mouth:
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ |
14 What [is] man that he is pure, And that he is righteous, one born of woman?
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ |
15 Lo, in His holy ones He putteth no credence, And the heavens have not been pure in His eyes.
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ |
16 Also — surely abominable and filthy Is man drinking as water perverseness.
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ |
17 I shew thee — hearken to me — And this I have seen and declare:
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ |
18 Which the wise declare — And have not hid — from their fathers.
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ |
19 To them alone was the land given, And a stranger passed not over into their midst:
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ |
20 'All days of the wicked he is paining himself, And few years have been laid up for the terrible one.
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ |
21 A fearful voice [is] in his ears, In peace doth a destroyer come to him.
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ |
22 He believeth not to return from darkness, And watched [is] he for the sword.
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ |
23 He is wandering for bread — 'Where [is] it?' He hath known that ready at his hand Is a day of darkness.
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ |
24 Terrify him do adversity and distress, They prevail over him As a king ready for a boaster.
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ |
25 For he stretched out against God his hand, And against the Mighty he maketh himself mighty.
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ |
26 He runneth unto Him with a neck, With thick bosses of his shields.
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ |
27 For he hath covered his face with his fat, And maketh vigour over [his] confidence.
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ |
28 And he inhabiteth cities cut off, houses not dwelt in, That have been ready to become heaps.
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ |
29 He is not rich, nor doth his wealth rise, Nor doth he stretch out on earth their continuance.
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ |
30 He turneth not aside from darkness, His tender branch doth a flame dry up, And he turneth aside at the breath of His mouth!
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ |
31 Let him not put credence in vanity, He hath been deceived, For vanity is his recompence.
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ |
32 Not in his day is it completed, And his bending branch is not green.
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ |
33 He shaketh off as a vine his unripe fruit, And casteth off as an olive his blossom.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ |
34 For the company of the profane [is] gloomy, And fire hath consumed tents of bribery.
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ |
35 To conceive misery, and to bear iniquity, Even their heart doth prepare deceit.
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ |
