Isaiah 32
1 Lo, for righteousness doth a king reign, As to princes, for judgment they rule.
| הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃ |
2 And each hath been as a hiding-place [from] wind, And as a secret hiding-place [from] inundation, As rivulets of waters in a dry place, As a shadow of a heavy rock in a weary land.
| והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃ |
3 And not dazzled are the eyes of beholders, And the ears of hearers do attend.
| ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃ |
4 And the heart of those hastened Understandeth to know, And the tongue of stammerers hasteth to speak clearly.
| ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃ |
5 A fool is no more called 'noble,' And to a miser it is not said, 'rich;'
| לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃ |
6 For a fool speaketh folly, And his heart doth iniquity, to do profanity, And to speak concerning Jehovah error, To empty the soul of the hungry, Yea, drink of the thirsty he causeth to lack.
| כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃ |
7 And the miser — his instruments [are] evil, He hath counselled wicked devices, To corrupt the poor with lying sayings, Even when the needy speaketh justly.
| וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃ |
8 And the noble counselled noble things, And he for noble things riseth up.
| ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃ |
9 Women, easy ones, rise, hear my voice, Daughters, confident ones, give ear [to] my saying,
| נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃ |
10 Days and a year ye are troubled, O confident ones, For consumed hath been harvest, The gathering cometh not.
| ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃ |
11 Tremble ye women, ye easy ones, Be troubled, ye confident ones, Strip and make bare, with a girdle on the loins,
| חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃ |
12 For breasts they are lamenting, For fields of desire, for the fruitful vine.
| על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃ |
13 Over the ground of my people thorn — brier goeth up, Surely over all houses of joy of the exulting city,
| על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃ |
14 Surely the palace hath been left, The multitude of the city forsaken, Fort and watch-tower hath been for dens unto the age, A joy of wild asses — a pasture of herds;
| כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃ |
15 Till emptied out on us is the Spirit from on high, And a wilderness hath become a fruitful field, And the fruitful field for a forest is reckoned.
| עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃ |
16 And dwelt in the wilderness hath judgment, And righteousness in the fruitful field remaineth.
| ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃ |
17 And a work of the righteousness hath been peace, And a service of the righteousness — Keeping quiet and confidence unto the age.
| והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃ |
18 And dwelt hath My people in a peaceful habitation, And in stedfast tabernacles, And in quiet resting-places.
| וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃ |
19 And it hath hailed in the going down of the forest, And in the valley is the city low.
| וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃ |
20 Happy [are] ye sowing by all waters, Sending forth the foot of the ox and the ass!
| אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃ |
