Isaiah 22
1 The burden of the Valley of Vision. What — to thee, now, that thou hast gone up, All of thee — to the roofs?
| משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות׃ |
2 Full of stirs — a noisy city — an exulting city, Thy pierced are not pierced of the sword, Nor dead in battle.
| תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה׃ |
3 All thy rulers fled together from the bow, Bound have been all found of thee, They have been kept bound together, Afar off they have fled.
| כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו׃ |
4 Therefore I said, 'Look ye from me, I am bitter in my weeping, Haste not to comfort me, For the destruction of the daughter of my people.'
| על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי׃ |
5 For a day of noise, and of treading down, And of perplexity, [is] to the Lord, Jehovah of Hosts, In the valley of vision, digging down a wall, And crying unto the mountain.
| כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון מקרקר קר ושוע אל ההר׃ |
6 And Elam hath borne a quiver, In a chariot of men — horsemen, And Kir hath exposed a shield.
| ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן׃ |
7 And it cometh to pass, The choice of thy valleys have been full of chariots, And the horsemen place themselves diligently at the gate.
| ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה׃ |
8 And one removeth the covering of Judah, And thou lookest in that day Unto the armour of the house of the forest,
| ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער׃ |
9 And the breaches of the city of David ye have seen, For they have become many, And ye gather the waters of the lower pool,
| ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה׃ |
10 And the houses of Jerusalem ye did number, And ye break down the houses to fence the wall.
| ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה׃ |
11 And a ditch ye made between the two walls, For the waters of the old pool, And ye have not looked unto its Maker, And its Framer of old ye have not seen.
| ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם׃ |
12 And call doth the Lord, Jehovah of Hosts, In that day, to weeping and to lamentation, And to baldness and to girding on of sackcloth,
| ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק׃ |
13 And lo, joy and gladness, slaying of oxen, And slaughtering of sheep, Eating of flesh, and drinking of wine, Eat and drink, for to-morrow we die.
| והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות׃ |
14 And revealed it hath been in mine ears, [By] Jehovah of Hosts: Not pardoned is this iniquity to you, Till ye die, said the Lord, Jehovah of Hosts.
| ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות׃ |
15 Thus said the Lord, Jehovah of Hosts: 'Go, enter in unto this steward, Unto Shebna, who [is] over the house:
| כה אמר אדני יהוה צבאות לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית׃ |
16 What — to thee here? And who — to thee here? That thou hast hewn out to thee here — a sepulchre? Hewing on high his sepulchre, Graving in a rock a dwelling for himself.
| מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו׃ |
17 Lo, Jehovah is casting thee up and down, A casting up and down, O mighty one,
| הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה׃ |
18 And thy coverer covering, wrapping round, Wrappeth thee round, O babbler, On a land broad of sides — there thou diest, And there the chariots of thine honour [Are] the shame of the house of thy lord.
| צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך׃ |
19 And I have thrust thee from thy station, And from thine office he throweth thee down.
| והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך׃ |
20 And it hath come to pass, in that day, That I have called to my servant, To Eliakim son of Hilkiah.
| והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו׃ |
21 And I have clothed him with thy coat, And with thy girdle I strengthen him, And thy garment I give into his hand, And he hath been for a father to the inhabitant of Jerusalem, And to the house of Judah.
| והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה׃ |
22 And I have placed the key Of the house of David on his shoulder, And he hath opened, and none is shutting, And hath shut, and none is opening.
| ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח׃ |
23 And I have fixed him a nail in a stedfast place, And he hath been for a throne of honour To the house of his father.
| ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו׃ |
24 And they have hanged on him All the honour of the house of his father, The offspring and the issue, All vessels of small quality, From vessels of basins to all vessels of flagons.
| ותלו עליו כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים׃ |
25 In that day — an affirmation of Jehovah of Hosts, Moved is the nail that is fixed In a stedfast place, Yea, it hath been cut down, and hath fallen, And cut off hath been the burden that [is] on it, For Jehovah hath spoken!'
| ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה כי יהוה דבר׃ |
