Habakkuk 3
1 A prayer of Habakkuk the prophet concerning erring ones:
| תפלה לחבקוק הנביא--על שגינות |
2 O Jehovah, I heard thy report, I have been afraid, O Jehovah, Thy work! in midst of years revive it, In the midst of years Thou makest known In anger Thou dost remember mercy.
| יהוה שמעתי שמעך יראתי--יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור |
3 God from Teman doth come, The Holy One from mount Paran. (Pause) Covered the heavens hath His majesty, And His praise hath filled the earth.
| אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ |
4 And the brightness is as the light, He hath rays out of His hand, And there — the hiding of His strength.
| ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה |
5 Before Him goeth pestilence, And a burning flame goeth forth at His feet.
| לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו |
6 He hath stood, and He measureth earth, He hath seen, and He shaketh off nations, And scatter themselves do mountains of antiquity, Bowed have the hills of old, The ways of old [are] His.
| עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו |
7 Under sorrow I have seen tents of Cushan, Tremble do curtains of the land of Midian.
| תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין |
8 Against rivers hath Jehovah been wroth? Against rivers [is] Thine anger? Against the sea [is] Thy wrath? For Thou dost ride on Thy horses — Thy chariots of salvation?
| הבנהרים חרה יהוה--אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה |
9 Utterly naked Thou dost make Thy bow, Sworn are the tribes — saying, (Pause) [With] rivers Thou dost cleave the earth.
| עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ |
10 Seen thee — pained are mountains, An inundation of waters hath passed over, Given forth hath the deep its voice, High its hands it hath lifted up.
| ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא |
11 Sun — moon — hath stood — a habitation, At the light thine arrows go on, At the brightness, the glittering of thy spear.
| שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך |
12 In indignation Thou dost tread earth, In anger Thou dost thresh nations.
| בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים |
13 Thou hast gone forth for the salvation of Thy people, For salvation with Thine anointed, Thou hast smitten the head of the house of the wicked, Laying bare the foundation unto the neck. (Pause)
| יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה |
14 Thou hast pierced with his staves the head of his leaders, They are tempestuous to scatter me, Their exultation [is] as to consume the poor in secret.
| נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר |
15 Thou hast proceeded through the sea with Thy horses — the clay of many waters.
| דרכת בים סוסיך חמר מים רבים |
16 I have heard, and my belly trembleth, At the noise have my lips quivered, Rottenness doth come into my bones, And in my place I do tremble, That I rest for a day of distress, At the coming up of the people, he overcometh it.
| שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי--יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו |
17 Though the fig-tree doth not flourish, And there is no produce among vines, Failed hath the work of the olive, And fields have not yielded food, Cut off from the fold hath been the flock, And there is no herd in the stalls.
| כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים--כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים |
18 Yet I, in Jehovah I exult, I do joy in the God of my salvation.
| ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי |
19 Jehovah the Lord [is] my strength, And He doth make my feet like hinds, And on my high-places causeth me to tread. To the overseer with my stringed instruments!
| יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי |
