Ephesians 5

1 Become, then, followers of God, as children beloved,

עליכם ללכת בעקבות אלוהים, כי אתם ילדיו והוא אוהב אתכם.

2 and walk in love, as also the Christ did love us, and did give himself for us, an offering and a sacrifice to God for an odour of a sweet smell,

אהבו איש את רעהו, כשם שהמשיח אהב אותנו וביטא אהבה זאת בהקריבו את עצמו למעננו, כדי לסלוח על חטאינו, וקורבנו היה רצוי לאלוהים.

3 and whoredom, and all uncleanness, or covetousness, let it not even be named among you, as becometh saints;

בכל הנוגע למעשי זנות למיניהם, מעשי טומאה ואהבת בצע – אפילו אל תזכירו אותם! נושאים אלה אינם הולמים שיחת מאמינים משיחיים.

4 also filthiness, and foolish talking, or jesting, — the things not fit — but rather thanksgiving;

הימנעו גם מניבול־פה, דברי שטות וליצנות – אין הם הולמים אתכם! לעומת זאת, הזכירו איש לרעהו את טוב־לבו של אלוהים והיו אסירי תודה.

5 for this ye know, that every whoremonger, or unclean, or covetous person, who is an idolater, hath no inheritance in the reign of the Christ and God.

דעו לכם כי הזונים ואוהבי הבצע, שאינם אלא עובדי אלילים, לעולם לא יירשו את מלכות האלוהים והמשיח, כי הם אוהבים את דברי העולם הזה יותר מאשר את אלוהים.

6 Let no one deceive you with vain words, for because of these things cometh the anger of God upon the sons of the disobedience,

אל תניחו לאיש להתעות אתכם בנושא זה, כי בגלל חטאים כאלה ישפוך אלוהים את זעמו על מי שמורד בו.

7 become not, then, partakers with them,

אף אל תתחברו עם אנשים כאלה!

8 for ye were once darkness, and now light in the Lord; as children of light walk ye,

פעם חייתם בחשכה ובחטא, אך כעת אתם חיים באור אדוננו, והתנהגותכם צריכה להוכיח זאת.

9 for the fruit of the Spirit [is] in all goodness, and righteousness, and truth,

שכן פרי הרוח והאור הוא כל דבר טוב, צודק ואמיתי.

10 proving what is well-pleasing to the Lord,

השתדלו ללמוד מה רצוי בעיני אדוננו.

11 and have no fellowship with the unfruitful works of the darkness and rather even convict,

אל תשתתפו במעשים רעים למיניהם שאינם מביאים כל תועלת, אלא הוקיעו אותם!

12 for the things in secret done by them it is a shame even to speak of,

בושה וחרפה היא מה שעושים הרשעים בסתר.

13 and all the things reproved by the light are manifested, for everything that is manifested is light;

כשאתה חושף אותם לאור נראים חטאיהם בבירור, ובמקום שבו ניתן לראות בבירור יש אור.

14 wherefore he saith, 'Arouse thyself, thou who art sleeping, and arise out of the dead, and the Christ shall shine upon thee.'

על כן נֶאֱמַר:”התעורר, אתה הישן, קום מן המתים והמשיח יאיר עליך!“

15 See, then, how exactly ye walk, not as unwise, but as wise,

לפיכך התנהגו בזהירות, שכן אלה הם ימים קשים. אל תהיו שוטים, אלא חכמים, ונצלו היטב כל הזדמנות לעשות מעשים טובים.

16 redeeming the time, because the days are evil;

17 because of this become not fools, but — understanding what [is] the will of the Lord,

אל תתנהגו בחוסר מחשבה, אלא השתדלו להבין מה רוצה האדון שתעשו, ועשו זאת!

18 and be not drunk with wine, in which is dissoluteness, but be filled in the Spirit,

אל תרבו בשתיית יין, כי שתייה מרובה גורמת למעשים רעים. לעומת זאת, מלאו עצמכם ברוח הקודש והניחו לו לשלוט בכם.

19 speaking to yourselves in psalms and hymns and spiritual songs, singing and making melody in your heart to the Lord,

בפגשכם זה את זה שוחחו על אודות האדון, צטטו מזמורי תהלים, שירו שירים רוחניים וזמרו לאלוהים בלבבכם.

20 giving thanks always for all things, in the name of our Lord Jesus Christ, to the God and Father;

הודו תמיד על כל דבר לאלוהים אבינו בשם ישוע המשיח אדוננו.

21 subjecting yourselves to one another in the fear of God.

כבדו את המשיח על־ידי כניעתכם איש לרעהו.

22 The wives! to your own husbands subject yourselves, as to the Lord,

נשים, עליכן להיכנע ולציית לבעליכן, כשם שאתן נכנעות ומצייתות למשיח.

23 because the husband is head of the wife, as also the Christ [is] head of the assembly, and he is saviour of the body,

כי הבעל הוא ראש האישה, כשם שהמשיח הוא ראש הקהילה, שהיא גופו ואשר למענה הקריב את חייו, כדי להושיעה ולדאוג לה.

24 but even as the assembly is subject to Christ, so also [are] the wives to their own husbands in everything.

אם כן, עליכן, הנשים, להיכנע ברצון לבעליכן בכל דבר, כשם שהקהילה נכנעת למשיח.

25 The husbands! love your own wives, as also the Christ did love the assembly, and did give himself for it,

אתם, הבעלים, אהבו את נשותיכם באותה מידה שאהב המשיח את הקהילה, כשהקריב את חייו למענה

26 that he might sanctify it, having cleansed [it] with the bathing of the water in the saying,

כדי לזכותה ולקדשה, לרחצה בדבר אלוהים,

27 that he might present it to himself the assembly in glory, not having spot or wrinkle, or any of such things, but that it may be holy and unblemished;

למען יוכל להעמידה לפניו כקהילה יפה וקדושה, חסרת־דופי, כתם או פגם.

28 so ought the husbands to love their own wives as their own bodies: he who is loving his own wife — himself he doth love;

על הבעלים לאהוב את נשותיהם כמו את עצמם, כי הבעל ואשתו אחד הם.

29 for no one ever his own flesh did hate, but doth nourish and cherish it, as also the Lord — the assembly,

הרי איש אינו שונא את גופו, אלא מזין אותו ודואג לו באהבה, כשם שהמשיח דואג לקהילתו, ואנו הרי איברי גופו, בשר מבשרו.

30 because members we are of his body, of his flesh, and of his bones;

31 'for this cause shall a man leave his father and mother, and shall be joined to his wife, and they shall be — the two — for one flesh;'

כפי שאומר הכתוב:”על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד.“

32 this secret is great, and I speak in regard to Christ and to the assembly;

קשר הנשואים הוא דבר מופלא, אך יש בו הקבלה לקשר שבין המשיח והקהילה.

33 but ye also, every one in particular — let each his own wife so love as himself, and the wife — that she may reverence the husband.

אם כן, אני חוזר ואומר: הבעל חייב לאהוב את אשתו כמו את עצמו, והאישה חייבת לכבד את בעלה ולציית לו.