Deuteronomy 32
1 'Give ear, O heavens, and I speak; And thou dost hear, O earth, sayings of my mouth!
| האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי |
2 Drop as rain doth My doctrine; Flow as dew doth My sayings; As storms on the tender grass, And as showers on the herb,
| יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב |
3 For the Name of Jehovah I proclaim, Ascribe ye greatness to our God!
| כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו |
4 The Rock! — perfect [is] His work, For all His ways [are] just; God of stedfastness, and without iniquity: Righteous and upright [is] He.
| הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא |
5 It hath done corruptly to Him; Their blemish is not His sons', A generation perverse and crooked!
| שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל |
6 To Jehovah do ye act thus, O people foolish and not wise? Is not He thy father — thy possessor? He made thee, and doth establish thee.
| ה ליהוה תגמלו זאת-- עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך |
7 Remember days of old — Understand the years of many generations — Ask thy father, and he doth tell thee; Thine elders, and they say to thee:
| זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך |
8 In the Most High causing nations to inherit, In His separating sons of Adam — He setteth up the borders of the peoples By the number of the sons of Israel.
| בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל |
9 For Jehovah's portion [is] His people, Jacob [is] the line of His inheritance.
| כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו |
10 He findeth him in a land — a desert, And in a void — a howling wilderness, He turneth him round — He causeth him to understand — He keepeth him as the apple of His eye.
| ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו-- יצרנהו כאישון עינו |
11 As an eagle waketh up its nest, Over its young ones fluttereth, Spreadeth its wings — taketh them, Beareth them on its pinions; —
| כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו |
12 Jehovah alone doth lead him, And there is no strange god with him.
| יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר |
13 He maketh him ride on high places of earth, And he eateth increase of the fields, And He maketh him suck honey from a rock, And oil out of the flint of a rock;
| ירכבהו על במותי (במתי) ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור |
14 Butter of the herd, and milk of the flock, With fat of lambs, and rams, sons of Bashan, And he-goats, with fat of kidneys of wheat; And of the blood of the grape thou dost drink wine!
| חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר |
15 And Jeshurun waxeth fat, and doth kick: Thou hast been fat — thou hast been thick, Thou hast been covered. And he leaveth God who made him, And dishonoureth the Rock of his salvation.
| וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו |
16 They make Him zealous with strangers, With abominations they make Him angry.
| יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו |
17 They sacrifice to demons — no god! Gods they have not known — New ones — from the vicinity they came; Not feared them have your fathers!
| יזבחו לשדים לא אלה-- אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם |
18 The Rock that begat thee thou forgettest, And neglectest God who formeth thee.
| צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך |
19 And Jehovah seeth and despiseth — For the provocation of His sons and His daughters.
| וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו |
20 And He saith: I hide My face from them, I see what [is] their latter end; For a froward generation [are] they, Sons in whom is no stedfastness.
| ויאמר אסתירה פני מהם-- אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם |
21 They have made Me zealous by 'no-god,' They made Me angry by their vanities; And I make them zealous by 'no-people,' By a foolish nation I make them angry.
| הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם |
22 For a fire hath been kindled in Mine anger, And it burneth unto Sheol — the lowest, And consumeth earth and its increase, And setteth on fire foundations of mountains. (Sheol h7585)
| כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים (Sheol h7585) |
23 I gather upon them evils, Mine arrows I consume upon them.
| אספה עלימו רעות חצי אכלה בם |
24 Exhausted by famine, And consumed by heat, and bitter destruction. And the teeth of beasts I send upon them, With poison of fearful things of the dust.
| מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמת אשלח בם עם חמת זחלי עפר |
25 Without bereave doth the sword, And at the inner-chambers — fear, Both youth and virgin, Suckling with man of grey hair.
| מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה--יונק עם איש שיבה |
26 I have said: I blow them away, I cause their remembrance to cease from man;
| אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם |
27 If not — the anger of an enemy I fear, Lest their adversaries know — Lest they say, Our hand is high, And Jehovah hath not wrought all this.
| לולי כעס אויב אגור-- פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל זאת |
28 For a nation lost to counsels [are] they, And there is no understanding in them.
| כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה |
29 If they were wise — They deal wisely [with] this; They attend to their latter end:
| לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם |
30 How doth one pursue a thousand, And two cause a myriad to flee! If not — that their rock hath sold them, And Jehovah hath shut them up?
| איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם |
31 For not as our Rock [is] their rock, (And our enemies [are] judges!)
| כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים |
32 For of the vine of Sodom their vine [is], And of the fields of Gomorrah; Their grapes [are] grapes of gall — They have bitter clusters;
| כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש-- אשכלת מררת למו |
33 The poison of dragons [is] their wine And the fierce venom of asps.
| חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר |
34 Is it not laid up with Me? Sealed among My treasures?
| הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי |
35 Mine [are] vengeance and recompense, At the due time — doth their foot slide; For near is a day of their calamity, And haste do things prepared for them.
| לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו |
36 For Jehovah doth judge His people, And for His servants doth repent Himself. For He seeth — the going away of power, And none is restrained and left.
| כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב |
37 And He hath said, Where [are] their gods — The rock in which they trusted;
| ואמר אי אלהימו-- צור חסיו בו |
38 Which the fat of their sacrifices do eat, They drink the wine of their libation! Let them arise and help you, Let it be for you a hiding-place!
| אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם-- יהי עליכם סתרה |
39 See ye, now, that I — I [am] He, And there is no god with Me: I put to death, and I keep alive; I have smitten, and I heal; And there is not from My hand a deliverer,
| ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל |
40 For I lift up unto the heavens My hand, And have said, I live — to the age!
| כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם |
41 If I have sharpened the brightness of My sword, And My hand doth lay hold on judgment, I turn back vengeance to Mine adversaries, And to those hating Me — I repay!
| אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם |
42 I make drunk Mine arrows with blood, And My sword devoureth flesh, From the blood of the pierced and captive, From the head of the freemen of the enemy.
| אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב |
43 Sing ye nations — [with] his people, For the blood of His servants He avengeth, And vengeance He turneth back on His adversaries, And hath pardoned His land — His people.'
| הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו |
44 And Moses cometh and speaketh all the words of this song in the ears of the people, he and Hoshea son of Nun;
| ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת--באזני העם הוא והושע בן נון |
45 and Moses finisheth to speak all these words unto all Israel,
| ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה--אל כל ישראל |
46 and saith unto them, 'Set your heart to all the words which I am testifying against you to-day, that ye command your sons to observe to do all the words of this law,
| ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת |
47 for it [is] not a vain thing for you, for it [is] your life, and by this thing ye prolong days on the ground whither ye are passing over the Jordan to possess it.'
| כי לא דבר רק הוא מכם--כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה |
48 And Jehovah speaketh unto Moses, in this self-same day, saying,
| וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר |
49 'Go up unto this mount Abarim, mount Nebo, which [is] in the land of Moab, which [is] on the front of Jericho, and see the land of Canaan which I am giving to the sons of Israel for a possession;
| עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה |
50 and die in the mount whither thou art going up, and be gathered unto thy people, as Aaron thy brother hath died in the mount Hor, and is gathered unto his people:
| ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו |
51 'Because ye trespassed against me in the midst of the sons of Israel at the waters of Meribath-Kadesh, the wilderness of Zin — because ye sanctified Me not in the midst of the sons of Israel;
| על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן--על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל |
52 but over-against thou seest the land, and thither thou dost not go in, unto the land which I am giving to the sons of Israel.'
| כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא--אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל |
