Acts 5
1 And a certain man, Ananias by name, with Sapphira his wife, sold a possession,
| ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו׃ |
2 and did keep back of the price — his wife also knowing — and having brought a certain part, at the feet of the apostles he laid [it].
| ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃ |
3 And Peter said, 'Ananias, wherefore did the Adversary fill thy heart, for thee to lie to the Holy Spirit, and to keep back of the price of the place?
| ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃ |
4 while it remained, did it not remain thine? and having been sold, in thy authority was it not? why [is] it that thou didst put in thy heart this thing? thou didst not lie to men, but to God;'
| הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃ |
5 and Ananias hearing these words, having fallen down, did expire, and great fear came upon all who heard these things,
| וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃ |
6 and having risen, the younger men wound him up, and having carried forth, they buried [him].
| ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃ |
7 And it came to pass, about three hours after, that his wife, not knowing what hath happened, came in,
| ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃ |
8 and Peter answered her, 'Tell me if for so much ye sold the place;' and she said, 'Yes, for so much.'
| ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃ |
9 And Peter said unto her, 'How was it agreed by you, to tempt the Spirit of the Lord? lo, the feet of those who did bury thy husband [are] at the door, and they shall carry thee forth;'
| ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃ |
10 and she fell down presently at his feet, and expired, and the young men having come in, found her dead, and having carried forth, they buried [her] by her husband;
| ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃ |
11 and great fear came upon all the assembly, and upon all who heard these things.
| ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃ |
12 And through the hands of the apostles came many signs and wonders among the people, and they were with one accord all in the porch of Solomon;
| ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה׃ |
13 and of the rest no one was daring to join himself to them, but the people were magnifying them,
| ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃ |
14 (and the more were believers added to the Lord, multitudes both of men and women, )
| אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃ |
15 so as into the broad places to bring forth the ailing, and to lay [them] upon couches and mats, that at the coming of Peter, even [his] shadow might overshadow some one of them;
| עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם׃ |
16 and there were coming together also the people of the cities round about to Jerusalem, bearing ailing persons, and those harassed by unclean spirits — who were all healed.
| וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃ |
17 And having risen, the chief priest, and all those with him — being the sect of the Sadducees — were filled with zeal,
| ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃ |
18 and laid their hands upon the apostles, and did put them in a public prison;
| וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃ |
19 and a messenger of the Lord through the night opened the doors of the prison, having also brought them forth, he said,
| ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃ |
20 'Go on, and standing, speak in the temple to the people all the sayings of this life;'
| לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃ |
21 and having heard, they did enter at the dawn into the temple, and were teaching. And the chief priest having come, and those with him, they called together the sanhedrim and all the senate of the sons of Israel, and they sent to the prison to have them brought,
| והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם׃ |
22 and the officers having come, did not find them in the prison, and having turned back, they told,
| וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃ |
23 saying — 'The prison indeed we found shut in all safety, and the keepers standing without before the doors, and having opened — within we found no one.'
| את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם׃ |
24 And as the priest, and the magistrate of the temple, and the chief priests, heard these words, they were doubting concerning them to what this would come;
| ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃ |
25 and coming near, a certain one told them, saying — 'Lo, the men whom ye did put in the prison are in the temple standing and teaching the people;'
| ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃ |
26 then the magistrate having gone away with officers, brought them without violence, for they were fearing the people, lest they should be stoned;
| וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃ |
27 and having brought them, they set [them] in the sanhedrim, and the chief priest questioned them,
| ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃ |
28 saying, 'Did not we strictly command you not to teach in this name? and lo, ye have filled Jerusalem with your teaching, and ye intend to bring upon us the blood of this man.'
| הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃ |
29 And Peter and the apostles answering, said, 'To obey God it behoveth, rather than men;
| ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃ |
30 and the God of our fathers did raise up Jesus, whom ye slew, having hanged upon a tree;
| אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ׃ |
31 this one God, a Prince and a Saviour, hath exalted with His right hand, to give reformation to Israel, and forgiveness of sins;
| את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃ |
32 and we are His witnesses of these sayings, and the Holy Spirit also, whom God gave to those obeying him.'
| ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃ |
33 And they having heard, were cut [to the heart], and were taking counsel to slay them,
| ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃ |
34 but a certain one, having risen up in the sanhedrim — a Pharisee, by name Gamaliel, a teacher of law honoured by all the people — commanded to put the apostles forth a little,
| ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃ |
35 and said unto them, 'Men, Israelites, take heed to yourselves about these men, what ye are about to do,
| ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃ |
36 for before these days rose up Theudas, saying, that himself was some one, to whom a number of men did join themselves, as it were four hundred, who was slain, and all, as many as were obeying him, were scattered, and came to nought.
| כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃ |
37 'After this one rose up, Judas the Galilean, in the days of the enrolment, and drew away much people after him, and that one perished, and all, as many as were obeying him, were scattered;
| ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃ |
38 and now I say to you, Refrain from these men, and let them alone, because if this counsel or this work may be of men, it will be overthrown,
| ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃ |
39 and if it be of God, ye are not able to overthrow it, lest perhaps also ye be found fighting against God.'
| ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃ |
40 And to him they agreed, and having called near the apostles, having beaten [them], they commanded [them] not to speak in the name of Jesus, and let them go;
| וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃ |
41 they, indeed, then, departed from the presence of the sanhedrim, rejoicing that for his name they were counted worthy to suffer dishonour,
| ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה׃ |
42 every day also in the temple, and in every house, they were not ceasing teaching and proclaiming good news — Jesus the Christ.
| וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח׃ |
