Matthew 21
1 And whanne Jhesus cam nyy to Jerusalem, and cam to Bethfage, at the mount of Olyuete, thanne sente he his twei disciplis, and seide to hem,
| כשהתקרבו ישוע ותלמידיו לירושלים ועברו ליד בית־פגי, שעל הר הזיתים, שלח ישוע שניים מתלמידיו אל הכפר ואמר: |
2 Go ye in to the castel that is ayens you, and anoon ye schulen fynde an asse tied, and a colt with hir; vntien ye, and brynge to me.
| ”כשתיכנסו אל הכפר תראו אתון קשורה ולידה עיר. התירו אותם והביאו אלי. |
3 And if ony man seie to you ony thing, seie ye, that the Lord hath nede to hem; and anoon he schal leeue hem.
| אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו פשוט:’האדון זקוק להם‘. והוא יניח לכם מיד.“ |
4 Al this was doon, that that thing schulde be fulfillid, that was seid bi the prophete, seiynge, Seie ye to the douyter of Syon, Lo!
| דבר זה בא לקיים את הנבואה: |
5 thi kyng cometh to thee, meke, sittynge on an asse, and a fole of an asse vnder yok.
| ”אמרו לבת ציון, הנה מלכך יבוא לך, עני ורוכב על חמור ועל עַיִר בן־אתנות.“ |
6 And the disciplis yeden, and diden as Jhesus comaundide hem.
| שני התלמידים הלכו אל הכפר ועשו כדברי ישוע. |
7 And thei brouyten an asse, and the fole, and leiden her clothis on hem, and maden hym sitte aboue.
| הם הביאו אליו את העיר ואת האתון, ריפדו את גבם במעיליהם והושיבו עליהם את ישוע. |
8 And ful myche puple strewiden her clothis in the weie; othere kittiden braunchis of trees, and strewiden in the weie.
| רבים מההמון השליכו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים מהעצים ושטחו אותם לפניו. |
9 And the puple that wente bifore, and that sueden, crieden, and seiden, Osanna to the sone of Dauid; blessid is he that cometh in the name of the Lord; Osanna in hiy thingis.
| ההמונים החלו להידחק מלפניו ומאחוריו וקראו:”הושע־נא לבן־דוד!“”ברוך הבא בשם ה׳!“”הושע־נא במרומים!“ |
10 And whanne he was entrid in to Jerusalem, al the citee was stirid, and seide, Who is this?
| כשנכנס ישוע לתוך ירושלים, העיר כולה התרגשה מאוד.”מי האיש הזה?“שאלו האנשים. |
11 But the puple seide, This is Jhesus, the prophete, of Nazareth of Galilee.
| וההמון השיב:”זהו ישוע – הנביא מנצרת שבגליל!“ |
12 And Jhesus entride in to the temple of God, and castide out of the temple alle that bouyten and solden; and he turnede vpsedoun the bordis of chaungeris, and the chayeris of men that solden culueris.
| ישוע הלך לבית־המקדש, גירש את כל הסוחרים והקונים, הפך את השולחנות של מחליפי הכספים ואת הדוכנים של סוחרי היונים. |
13 And he seith to hem, It is writun, Myn hous schal be clepid an hous of preier; but ye han maad it a denne of theues.
| ”בכתבי־הקודש כתוב:’ביתי בית־תפלה ייקרא‘, “קרא ישוע,”ואילו אתם הפכתם אותו למאורת גנבים!“ |
14 And blynde and crokid camen to hym in the temple, and he heelide hem.
| העיוורים ובעלי המום שהיו בבית־המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם. |
15 But the princis of prestis and scribis, seynge the merueilouse thingis that he dide, and children criynge in the temple, and seiynge, Osanna to the sone of Dauid, hadden indignacioun,
| אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש:”הושע־נא לבן־דוד!“הם התרגזו מאוד ושאלו אותו: |
16 and seiden to hym, Herist thou what these seien? And Jhesus seide to hem, Yhe; whether ye han neuer redde, That of the mouth of yonge children, and of soukynge childryn, thou hast maad perfit heriyng?
| ”האם אתה שומע את מה שהילדים האלה אומרים?“”כן“, ענה ישוע.”האם מעולם לא קראתם בכתבי־הקודש:’מפי עוללים ויונקים יסדת עֹז‘!“ |
17 And whanne he hadde left hem, he wente forth out of the citee, in to Bethanye; and there he dwelte, and tauyte hem of the kyngdom of God.
| ישוע עזב אותם והלך לבית־עניה – שם נשאר ללון באותו לילה. |
18 But on the morowe, he, turnynge ayen in to the citee, hungride.
| כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב. |
19 And he saye a fige tree bisidis the weie, and cam to it, and foond no thing ther ynne but leeues oneli. And he seide to it, Neuer fruyt come forth of thee, in to with outen eende, And anoon the fige tre was dried vp. (aiōn g165)
| הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד.”לעולם לא תישאי פרי!“אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ. (aiōn g165) |
20 And disciplis `sawen, and wondriden, seiynge, Hou anoon it driede.
| התלמידים נדהמו ושאלו:”כיצד יבשה התאנה לפתע?“ |
21 And Jhesus answeride, and seide to hem, Treuli Y seie to you, if ye haue feith, and douten not, not oonli ye schulen do of the fige tree, but also if ye seyn to this hil, Take, and caste thee in to the see, it schal be don so.
| וישוע ענה:”אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה:’זוז, הזרק לים!‘והוא ישמע בקולכם. |
22 And alle thingis what euere ye bileuynge schulen axe in preyer, ye schulen take.
| תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה – אם רק תאמינו.“ |
23 And whanne he cam in to the temple, the princis of prestis and elder men of the puple camen to hym that tauyte, and seiden, In what power doist thou these thingis? and who yaf thee this power?
| כשחזר ישוע לבית־המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה. |
24 Jhesus answeride, and seide to hem, And Y schal axe you o word, the which if ye tellen me, Y schal seie to you, in what power Y do these thingis.
| ”אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. |
25 Of whennys was the baptym of Joon; of heuene, or of men? And thei thouyten with ynne hem silf,
| ”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או לא?“הם התייעצו ביניהם:”אם נאמר שאלוהים שלח את יוחנן, הוא ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. |
26 seiynge, If we seien of heuene, he schal seie to vs, Whi thanne bileuen ye not to hym? If we seien of men, we dreden the puple, for alle hadden Joon as a prophete.
| ואם נאמר שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם חושבים שיוחנן היה נביא.“ |
27 And thei answeriden to Jhesu, and seiden, We witen not. And he seide to hem, Nether Y seie to you, in what power Y do these thingis.
| לבסוף השיבו:”איננו יודעים.“אמר להם ישוע:”אם כך, גם אני לא אענה לשאלתכם. |
28 But what semeth to you? A man hadde twey sones; and he cam to the firste, and seide, Sone, go worche this dai in my vyneyerd.
| אולם מה דעתכם: לאב אחד היו שני בנים.’בני, לך היום לעבוד בכרם‘, ביקש האב מבנו הבכור. |
29 And he answeride, and seide, Y nyle; but afterward he forthouyte, and wente forth.
| ’אינני רוצה‘, השיב הבן, אבל אחר כך שינה את דעתו והלך לעבוד בכרם. |
30 But he cam to `the tother, and seide on lijk maner. And he answeride, and seide, Lord, Y go; and he wente not.
| הלך האב אל הבן הצעיר וחזר על בקשתו.’טוב, אבא אני אלך‘, השיב הבן הצעיר, אולם לא הלך לכרם. |
31 Who of the tweyne dide the fadris wille? Thei seien to hym, The firste. Jhesus seith to hem, Treuli Y seie to you, for pupplicans and hooris schulen go bifor you `in to the kyngdom of God.
| מי מהשניים שמע בקול אביו?“”הבן הבכור, כמובן“, השיבו.”אני אומר לכם שהמוכסים והזונות יכנסו למלכות השמים לפניכם“, הסביר להם ישוע את המשל. |
32 For Joon cam to you in the weie of riytwisnesse, and ye bileueden not to him; but pupplicans and hooris bileueden to hym. But ye sayn, and hadden no forthenkyng aftir, that ye bileueden to hym.
| ”כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן. |
33 Here ye another parable. There was an hosebonde man, that plauntide a vynyerd, and heggide it aboute, and dalfe a presour ther ynne, and bildide a tour, and hiride it to erthe tilieris, and wente fer in pilgrimage.
| ”הקשיבו עתה למשל הבא: בעל־אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה. |
34 But whanne the tyme of fruytis neiyede, he sente his seruauntis to the erthe tilieris, to take fruytis of it.
| ”בעת הבציר שלח בעל־הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים. |
35 And the erthetilieris token his seruauntis, and beeten `the toon, thei slowen another, and thei stonyden another.
| ”אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי. |
36 Eftsoone he sente othere seruauntis, mo than the firste, and in lijk maner thei diden to hem.
| ”בעל־הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם. |
37 And at the laste he sente his sone to hem, and seide, Thei schulen drede my sone.
| לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו. |
38 But the erthe tilieris, seynge the sone, seiden with ynne hem silf, This is the eire; come ye, sle we hym, and we schulen haue his eritage.
| ”אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה:’הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!‘ |
39 And thei token, and castiden hym out of the vynyerd, and slowen hym.
| הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו. |
40 Therfor whanne the lord of the vyneyerd schal come, what schal he do to thilke erthe tilieris?
| ”כשישוב בעל־הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?“ |
41 Thei seien to hym, He schal leese yuele the yuele men, and he schal sette to hire his vyneyerd to othere erthetilieris, whyche schulen yelde to hym fruyt in her tymes.
| השיבו המנהיגים:”הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו.“ |
42 Jhesus seith to hem, Redden ye neuer in scripturis, The stoon which bilderis repreueden, this is maad in to the heed of the corner? Of the Lord this thing is don, and it is merueilous bifor oure iyen.
| ישוע המשיך ואמר:”האם מעולם לא קראתם בכתובים:’אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, מאת ה׳ היתה זאת; היא נפלאת בעינינו‘? |
43 Therfor Y seie to you, that the kyngdom of God schal be takun fro you, and shal be youun to a folc doynge fruytis of it.
| ”אני מתכוון לומר שאלוהים ייקח מכם את המלכות, וייתן אותה לעם אשר ייתן לו את חלקו ביבול. |
44 And he that schal falle on this stoon, schal be brokun; but on whom it schal falle, it schal al tobrise hym.
| מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“ |
45 And whanne the princes of prestis and Farisees hadden herd hise parablis, thei knewen that he seide of hem.
| כשהבינו ראשי הכוהנים והפרושים שישוע התכוון אליהם – כלומר, שהם היו הכורמים במשל – |
46 And thei souyten to holde hym, but thei dredden the puple, for thei hadden hym as a prophete.
| הם רצו לתפוס אותו, אבל פחדו לעשות דבר מפני ההמון אשר האמין כי ישוע הוא נביא. |
