John 8
1 But Jhesus wente in to the mount of Olyuete.
| ישוע הלך להר הזיתים, |
2 And eerli eft he cam in to the temple; and al the puple cam to hym; and he sat, and tauyte hem.
| אולם למחרת בבוקר חזר לבית־המקדש. עד מהרה התאספו סביבו אנשים רבים והוא החל ללמד אותם. |
3 And scribis and Fariseis bryngen a womman takun in auoutrye, and thei settiden hir in the myddil,
| בעודו מלמד הביאו אליו הסופרים והפרושים אישה שנתפסה במעשה ניאוף, והעמידו אותה לפני הקהל. |
4 and seiden to hym, Maystir, this womman is now takun in auoutrie.
| ”רבי, אישה זאת נתפסה במעשה ניאוף, “אמרו, |
5 And in the lawe Moises comaundide vs to stoone suche; therfor what seist thou?
| ”ותורת משה מצווה עלינו לרגום באבנים נשים כאלה. מה דעתך?“ |
6 And thei seiden this thing temptynge hym, that thei myyten accuse hym. And Jhesus bowide hym silf doun, and wroot with his fyngur in the erthe.
| הם רצו לנסות את ישוע, שכן חיפשו סיבה להכשיל ולהרשיע אותו. אולם ישוע התכופף וצייר באצבעו על הקרקע. |
7 And whanne thei abiden axynge hym, he reiside hym silf, and seide to hem, He of you that is without synne, first caste a stoon in to hir.
| כשהאיצו בו הסופרים והפרושים להשיב לשאלתם, הזדקף ישוע ואמר:”מי שלא חטא מעולם ישליך בה את האבן הראשונה!“ |
8 And eft he bowide hym silf, and wroot in the erthe.
| הוא התכופף שוב והמשיך לצייר באצבעו על הקרקע. |
9 And thei herynge these thingis, wenten awei oon aftir anothir, and thei bigunnen fro the eldre men; and Jhesus dwelte aloone, and the womman stondynge in the myddil.
| כל השומעים נמלאו בושה, ובזה אחר זה עזבו את המקום, מזקן עד צעיר, וישוע נותר לבדו עם האישה. |
10 And Jhesus reiside hym silf, and seide to hir, Womman, where ben thei that accusiden thee? no man hath dampned thee.
| ישוע נשא את ראשו וראה שנותר לבדו עם האישה.”היכן מאשימיך? האם הרשיע אותך מישהו?“שאל אותה. |
11 Sche seide, No man, Lord. Jhesus seide `to hir, Nethir Y schal dampne thee; go thou, and now aftirward nyle thou synne more.
| ”לא אדוני“, השיבה האישה.”אם כן גם אני לא ארשיע אותך. לכי לשלום ואל תחטאי יותר.“ |
12 Therfor eft Jhesus spak to hem, and seide, Y am the liyt of the world; he that sueth me, walkith not in derknessis, but schal haue the liyt of lijf.
| ישוע דיבר שוב אל העם:”אני אור העולם. כל ההולך אחרי לא יתעה שוב בחשכה, אלא יקבל את אור החיים“. |
13 Therfor the Fariseis seiden, Thou berist witnessyng of thi silf; thi witnessyng is not trewe.
| ”אתה סתם מתפאר בעצמך ודבריך אינם מוכיחים דבר!“קראו לעברו הפרושים. |
14 Jhesus answerde, and seide to hem, And if Y bere witnessyng of my silf, my witnessyng is trewe; for Y woot fro whennus Y cam, and whidur Y go.
| ”אני אמנם מעיד על עצמי, אולם דברי נכונים, שכן אני יודע מאין באתי ולאן אני הולך. |
15 But ye witen not fro whennus Y cam, ne whidur Y go. For ye demen aftir the fleisch, but Y deme no man;
| אתם שופטים אותי לפי קנה־המידה של העולם, ואילו אני איני שופט איש עתה. |
16 and if Y deme, my doom is trewe, for Y am not aloone, but Y and the fadir that sente me.
| אם אני בכל זאת שופט, אני שופט בצדק, כי איני מחליט על דעת עצמי; אני מתייעץ עם אלוהים האב אשר שלח אותי. |
17 And in youre lawe it is writun, that the witnessyng of twei men is trewe.
| התורה אומרת כי על־פי שני עדים יקום דבר, לא כן? |
18 Y am, that bere witnessyng of my silf, and the fadir that sente me, berith witnessyng of me.
| ובכן, אני עד אחד, ואבי אשר שלחני הוא העד השני.“ |
19 Therfor thei seiden to hym, Where is thi fadir? Jhesus answeride, Nether ye knowen me, nethir ye knowen my fadir; if ye knewen me, perauenture ye schulden knowe also my fadir.
| ”היכן אביך?“שאלו אותו.”אינכם יודעים מיהו אבי, מפני שאינכם יודעים מי אני. לו היכרתם אותי הייתם מכירים גם את אבי.“ |
20 Jhesus spak these wordis in the tresorie, techynge in the temple; and no man took hym, for his our cam not yit.
| ישוע דיבר דברים אלה באגף האוצר בבית־המקדש, אולם איש לא אסר אותו, כי טרם הגיע המועד. |
21 Therfor eft Jhesus seide to hem, Lo! Y go, and ye schulen seke me, and ye schulen die in youre synne; whidur Y go, ye moun not come.
| ”אני הולך מכאן“, המשיך ישוע.”אתם תחפשו אותי ותמותו בחטאיכם. אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך.“ |
22 Therfor the Jewis seiden, Whether he schal sle hym silf, for he seith, Whidur Y go, ye moun not come?
| ”האם הוא עומד להתאבד?“תמהו היהודים.”למה הוא מתכוון באמרו:’אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך‘?“ |
23 And he seide to hem, Ye ben of bynethe, Y am of aboue; ye ben of this world, Y am not of this world.
| ישוע הסביר להם:”מקומי בשמים מעל, ואילו מקומכם בארץ למטה; אתם שייכים לעולם הזה, ואני איני מהעולם הזה. |
24 Therfor Y seide to you, that ye schulen die in youre synnes; for if ye bileuen not that Y am, ye schulen die in youre synne.
| משום כך אמרתי לכם שתמותו בחטאיכם; אם לא תאמינו שאני הוא תמותו בחטאיכם.“ |
25 Therfor thei seiden to hym, Who art thou? Jhesus seide to hem, The bigynnyng, which also speke to you.
| ”מי אתה?“שאלו.”אני הוא זה שאמרתי לכם כל הזמן“, השיב ישוע. |
26 Y haue many thingis to speke, and deme of you, but he that sente me is sothefast; and Y speke in the world these thingis, that Y herde of hym.
| ”יש לי הרבה דברים לומר עליכם, לשפוט ולהרשיע אתכם, אך איני עושה זאת. אני מוסר לכם אך ורק מה שנאמר לי על־ידי שולחי, שהוא האמת.“ |
27 And thei knewen not, that he clepide his fadir God.
| והם עדיין לא הבינו שהוא התכוון לאלוהים. |
28 Therfor Jhesus seith to hem, Whanne ye han areisid mannus sone, thanne ye schulen knowe, that Y am, and of my silf Y do no thing; but as my fadir tauyte me, Y speke these thingis.
| ישוע המשיך:”כאשר תרימו את בן־האדם (על הצלב), תדעו ותבינו שאני הוא המשיח ושאיני עושה דבר על דעת עצמי, אלא אני מספר לכם מה שלימד אותי אבי. |
29 And he that sente me is with me, and lefte me not aloone; for Y do euermore tho thingis, that ben plesynge to hym.
| שולחי תמיד איתי; הוא לא נטש אותי, כי אני עושה תמיד את הטוב בעיניו.“ |
30 Whanne he spak these thingis, manye bileueden in hym.
| כשדיבר ישוע דברים אלה, יהודים רבים האמינו שהוא המשיח. |
31 Therfor Jhesus seide to the Jewis, that bileueden in hym, If ye dwellen in my word, verili ye schulen be my disciplis;
| על כן הוא אמר להם:”אם תקיימו את דברי תהיו תלמידי באמת. |
32 and ye schulen knowe the treuthe, and the treuthe schal make you fre.
| אתם תדעו את האמת, והאמת תוציא אתכם לחופשי!“ |
33 Therfor the Jewis answeriden to hym, We ben the seed of Abraham, and we serueden neuere to man; hou seist thou, That ye schulen be fre?
| ”זרע אברהם אנחנו, “קראו היהודים לעומתו,”ומעולם לא היינו עבדים לאיש. כיצד, אם כן, אתה אומר שנהיה בני־חורין?“ |
34 Jhesus answeride to hem, Treuli, treuli, Y seie to you, ech man that doith synne, is seruaunt of synne.
| ”אני אומר לכם במלוא האמת, “ענה ישוע,”כל מי שחוטא הוא עבד לחטא, |
35 And the seruaunt dwellith not in the hows with outen ende, but the sone dwellith with outen ende. (aiōn g165)
| ולעבד אין כל זכויות, בעוד שלבן יש את כל הזכויות. (aiōn g165) |
36 Therfor if the sone make you fre, verili ye schulen be fre.
| לכן, אם הבן מוציא אתכם לחופשי, תהיו חופשיים באמת! |
37 Y woot that ye ben Abrahams sones, but ye seken to sle me, for my word takith not in you.
| אני יודע שזרע אברהם אתם, אולם יש ביניכם אחדים שרוצים להרוג אותי, מפני שאינם יכולים לסבול את דברי. |
38 Y speke tho thingis, that Y say at my fadir; and ye doen tho thingis, that ye sayn at youre fadir.
| אני מספר לכם את מה שראיתי אצל אבי, ואילו אתם עושים את מה שראיתם אצל אביכם.“ |
39 Thei answerden, and seiden to hym, Abraham is oure fadir. Jhesus seith to hem, If ye ben the sones of Abraham, do ye the werkis of Abraham.
| ”אברהם הוא אבינו!“השיבו היהודים. אולם ישוע השיב:”אילו הייתם בני אברהם, הייתם נוהגים כמוהו. |
40 But now ye seken to sle `me, a man that haue spoken to you treuthe, that Y herde of God; Abraham dide not this thing.
| אולם עתה מבקשים אתם להרוג אותי על שסיפרתי לכם את האמת אשר שמעתי מאלוהים. אברהם מעולם לא היה עושה דבר כזה! |
41 Ye doen the werkis of youre fadir. Therfor thei seiden to hym, We ben not borun of fornycacioun; we han o fadir, God.
| ואילו אתם עושים את מעשי אביכם האמתי.“”אין אנו ממזרים! יש לנו אב אחד – האלוהים!“טענו. |
42 But Jhesus seith to hem, If God were youre fadir, sotheli ye schulden loue me; for Y passide forth of God, and cam; for nether Y cam of my silf, but he sente me.
| אולם ישוע המשיך:”אילו אלוהים היה באמת אביכם, אזי הייתם אוהבים אותי, שהרי באתי אליכם מאת האלוהים. לא באתי על דעת עצמי – אלוהים שלח אותי. |
43 Whi knowen ye not my speche? for ye moun not here my word.
| האם אתם יודעים מדוע אינכם מבינים את דברי? מפני שאינכם מסוגלים להקשיב לי. |
44 Ye ben of the fadir, the deuel, and ye wolen do the desyris of youre fadir. He was a mansleere fro the bigynnyng, and he stood not in treuthe; for treuthe is not in hym. Whanne he spekith lesyng, he spekith of his owne; for he is a liere, and fadir of it.
| השטן הוא אביכם, ואתם רוצים לעשות את חפצו! הוא היה רוצח ונשאר רוצח; הוא שונא את האמת, כי אין בו שמץ של אמת; כל דבריו הם שקר בכוונה תחילה, שהרי הוא מלך השקרים. |
45 But for Y seie treuthe, ye bileuen not to me.
| אינכם מאמינים לי משום שאני אומר את האמת. |
46 Who of you schal repreue me of synne? if Y sey treuthe, whi bileuen ye not to me?
| האם יכול מישהו מכם להוכיח אותי על איזשהו עוון? ואם אני אומר את האמת, מדוע אינכם מאמינים לי? |
47 He that is of God, herith the wordis of God; therfor ye heren not, for ye ben not of God.
| ילדי האלוהים מקשיבים בשמחה לקול אביהם, אולם אתם אינכם מקשיבים, כי אינכם ילדי האלוהים!“ |
48 Therfor the Jewis answeriden, and seiden, Whether we seien not wel, that thou art a Samaritan, and hast a deuel?
| ”בצדק קראנו לך שומרוני!“קראו בחזרה בחימה.”שד נכנס בך!“ |
49 Jhesus answerde, and seide, Y haue not a deuel, but Y onoure my fadir, and ye han vnhonourid me.
| ”לא נכנס בי שד“, ענה ישוע.”אתם לועגים ובזים לי רק מפני שאני מכבד את אבי. |
50 For Y seke not my glorye; there is he, that sekith, and demeth.
| איני מבקש כבוד לעצמי, אולם אלוהים אבי דורש זאת למעני, והוא ישפוט את מי שאינו מאמין בי. |
51 Treuli, treuli, Y seie to you, if ony man kepe my word, he schal not taste deth with outen ende. (aiōn g165)
| אני אומר לכם ברצינות ובכנות: מי שישמע בקולי לא ימות לעולם!“ (aiōn g165) |
52 Therfor the Jewis seiden, Now we han knowun, that thou hast a deuel. Abraham is deed, and the prophetis, and thou seist, If ony man kepe my word, he schal not taste deth withouten ende. (aiōn g165)
| ”עכשיו אנחנו בטוחים שנכנס בך שד“, אמרו לו.”אפילו אברהם והנביאים מתו, ואילו אתה טוען שכל השומע בקולך לא ימות לעולם? (aiōn g165) |
53 Whether thou art grettere than oure fader Abraham, that is deed, and the prophetis ben deed; whom makist thou thi silf?
| האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים? למי אתה חושב את עצמך?“ |
54 Jhesus answeride, If Y glorifie my silf, my glorie is nouyt; my fadir, is that glorifieth me, whom ye seien, that he is youre God.
| ”אם אני מכבד את עצמי, אין לכך כל ערך“, אמר ישוע.”אולם אבי מכבד אותי – כן, האב אשר אתם קוראים לו אלוהיכם |
55 And ye han not knowun hym, but Y haue knowun hym; and if Y seie that Y knowe hym not, Y schal be a liere lich to you; but Y knowe hym, and Y kepe his word.
| למרות אינכם מכירים אותו. אולם אני מכיר אותו, ואם אכחיש זאת אהיה לשקרן כמוכם. אני באמת מכיר אותו ושומע בקולו. |
56 Abraham, youre fadir, gladide to se my dai; and he saiy, and ioyede.
| אברהם אביכם שש לראות את יום בואי; הוא ראה אותו ושמח.“ |
57 Thanne the Jewis seiden to hym, Thou hast not yit fifti yeer, and hast thou seien Abraham?
| ”איך יכולת לראות את אברהם?“שאלו היהודים בחוסר אמון.”לא מלאו לך עדיין חמישים שנה אפילו!“ |
58 Therfor Jhesus seide to hem, Treuli, treuli, Y seie to you, bifor that Abraham schulde be, Y am.
| ”אמן אומר אני לכם, עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!“השיב ישוע. |
59 Therfor thei token stonys, to caste to hym; but Jhesus hidde hym, and wente out of the temple.
| דבריו עוררו את חמתם, והם החלו להשליך עליו אבנים. אולם ישוע נעלם מעיניהם, עבר על פניהם ויצא מהמקדש. |
