< John 6 >

1 Aftir these thingis Jhesus wente ouere the see of Galilee, that is Tiberias.
כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה).
2 And a greet multitude suede hym; for thei sayn the tokenes, that he dide on hem that weren sijke.
אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים.
3 Therfor Jhesus wente in to an hil, and sat there with hise disciplis.
ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ.
4 And the paske was ful niy, a feeste dai of the Jewis.
היה זה זמן קצר לפני חג הפסח.
5 Therfor whanne Jhesus hadde lift vp hise iyen, and hadde seyn, that a greet multitude cam to hym, he seith to Filip, Wherof schulen we bie looues, that these men ete?
ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.”מאין נשיג להם לחם לאכול?“ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.
6 But he seide this thing, temptynge hym; for he wiste what he was to do.
7 Filip answerde to hym, The looues of tweyn hundrid pans sufficen not to hem, that ech man take a litil what.
”גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!“השיב פיליפוס.
8 Oon of hise disciplis, Andrew, the brothir of Symount Petre,
‎אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר:
9 seith to him, A child is here, that hath fyue barli looues and twei fischis; but what ben these among so manye?
”יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?“
10 Therfor Jhesus seith, Make ye hem sitte to the mete. And there was myche hey in the place. And so men saten to the mete, as `fyue thousynde in noumbre.
”אמרו לכולם לשבת על האדמה“, ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה.
11 And Jhesus took fyue looues, and whanne he hadde do thankyngis, he departide to men that saten to the mete, and also of the fischis, as myche as thei wolden.
ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.
12 And whanne thei weren fillid, he seide to hise disciplis, Gadir ye the relifs that ben left, that thei perischen not.
”אספו בבקשה את הפירורים שנשארו, “ביקש ישוע,”כדי שדבר לא ייזרק.“
13 And so thei gadriden, and filliden twelue cofyns of relif of the fyue barli looues and twei fischis, that lefte to hem that hadden etun.
התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים־עשר סלים.
14 Therfor tho men, whanne thei hadden seyn the signe that he hadde don, seiden, For this is verili the profete, that is to come in to the world.
כשראה ההמון את הנס הזה, קרא:”זהו באמת הנביא שציפינו לו!“
15 And whanne Jhesus hadde knowun, that thei weren to come to take hym, and make hym kyng, he fleiy `aloone eft in to an hille.
ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים.
16 And whanne euentid was comun, his disciplis wenten doun to the see.
בערב ירדו התלמידים לים
17 And thei wenten vp in to a boot, and thei camen ouer the see in to Cafarnaum. And derknessis weren maad thanne, and Jhesus was not come to hem.
ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר־נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם.
18 And for a greet wynde blew, the see roos vp.
בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה.
19 Therfor whanne thei hadden rowid as fyue and twenti furlongis or thretti, thei seen Jhesus walkynge on the see, and to be neiy the boot; and thei dredden.
התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על־פני המים. פחד אחז אותם,
20 And he seide to hem, Y am; nyle ye drede.
אולם ישוע הרגיעם:”זה אני, ישוע, אל תפחדו.“
21 Therfor thei wolden take hym in to the boot, and anoon the boot was at the loond, to which thei wenten.
הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.
22 On `the tother dai the puple, that stood ouer the see, say, that ther was noon other boot there but oon, and that Jhesu entride not with hise disciplis in to the boot, but hise disciplis aloone wenten.
למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה.
23 But othere bootis camen fro Tiberias bisidis the place, where thei hadden eetun breed, and diden thankyngis to God.
בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה.
24 Therfor whanne the puple hadde seyn, that Jhesu was not there, nether hise disciplis, thei wenten vp in to bootis, and camen to Cafarnaum, sekynge Jhesu.
כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר־נחום כדי לחפש אותו.
25 And whanne thei hadden foundun hym ouer the see, thei seiden to hym, Rabi, hou come thou hidur?
הם מצאו אותו בכפר־נחום ושאלו בתמיהה:”רבי, כיצד הגעת הנה?“
26 Jhesus answerde to hem, and seide, Treuli, treuli, Y seie to you, ye seken me, not for ye sayn the myraclis, but for ye eten of looues, and weren fillid.
”האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!“השיב להם ישוע.
27 Worche ye not mete that perischith, but that dwellith in to euerlastynge lijf, which mete mannys sone schal yyue to you; for God the fadir hath markid hym. (aiōnios g166)
”אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן־האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי.“ (aiōnios g166)
28 Therfor thei seiden to hym, What schulen we do, that we worche the werkis of God?
”מה עלינו לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים?“שאלו.
29 Jhesus answerde, and seide to hem, This is the werk of God, that ye bileue to hym, whom he sente.
”אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם“, השיב ישוע.
30 Therfor thei seiden to hym, What tokene thanne doist thou, that we seen, and bileue to thee? what worchist thou?
”אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות.
31 Oure fadris eeten manna in desert, as it is writun, He yaf to hem breed fro heuene to ete.
אבותינו אכלו יום יום את המן במדבר כמו שכתוב:’ודגן־שמים נתן להם‘.“
32 Therfor Jhesus seith to hem, Treuli, treuli, Y seie to you, Moyses yaf you not breed fro heuene, but my fadir yyueth you veri breed fro heuene;
אולם ישוע הסביר:”אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים.
33 for it is very breed that cometh doun fro heuene, and yyueth lijf to the world.
הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על־ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם.“
34 Therfor thei seiden to hym, Lord, euere yyue vs this breed.
”אדון, “קראו,”תן לנו תמיד את הלחם הזה!“
35 And Jhesus seide to hem, Y am breed of lijf; he that cometh to me, schal not hungur; he that bileueth in me, schal neuere thirste.
”אני הוא לחם החיים“, אמר ישוע.”כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם.
36 But Y seid to you, that ye han seyn me, and ye bileueden not.
אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי.
37 Al thing, that the fadir yyueth to me, schal come to me; and Y schal not caste hym out, that cometh to me.
אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי – אלה שאבי נתן לי – ואני מבטיח שלא אדחה איש,
38 For Y cam doun fro heuene, not that Y do my wille, but the wille of hym that sente me.
כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני.
39 And this is the wille of the fadir that sente me, that al thing that the fadir yaf me, Y leese not of it, but ayen reise it in the laste dai.
”האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון.
40 And this is the wille of my fadir that sente me, that ech man that seeth the sone, and bileueth in hym, haue euerlastynge lijf; and Y schal ayen reyse hym in the laste dai. (aiōnios g166)
זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.“ (aiōnios g166)
41 Therfor Jewis grutchiden of hym, for he hadde seid, Y am breed that cam doun fro heuene.
היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.
42 And thei seiden, Whether this is not Jhesus, the sone of Joseph, whos fadir and modir we han knowun. Hou thanne seith this, That Y cam doun fro heuene?
”אילו שטויות הוא מדבר?“שאלו.”הלא הוא ישוע בן־יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?“
43 Therfor Jhesus answerde, and seide to hem, Nyle ye grutche togidere.
”אל תתרגזו על דברי אלה“, ביקש ישוע.
44 No man may come to me, but if the fadir that sente me, drawe hym; and Y schal ayen reise hym in the laste dai. It is writun in prophetis,
”רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.
45 And alle men schulen be able for to be tauyt `of God. Ech man that herde of the fadir, and hath lerned, cometh to me.
הלא כתוב בספרי הנביאים:’וכל בניך למודי ה׳‘. ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי.
46 Not for ony man hath sey the fadir, but this that is of God, hath sey the fadir.
לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.
47 Sotheli, sotheli, Y seie to you, he that bileueth in me, hath euerlastynge lijf. (aiōnios g166)
”אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. (aiōnios g166)
48 Y am breed of lijf.
אני הוא לחם החיים.
49 Youre fadris eeten manna in desert, and ben deed.
אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו.
50 This is breed comynge doun fro heuene, that if ony man ete therof, he die not.
אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות.
51 Y am lyuynge breed, that cam doun fro heuene. If ony man ete of this breed, he schal lyue withouten ende. And the breed that Y schal yyue, is my fleisch for the lijf of the world. (aiōn g165)
אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה.“ (aiōn g165)
52 Therfor the Jewis chidden togidere, and seiden, Hou may this yyue to vs his fleisch to ete?
”איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?“החלו היהודים להתווכח ביניהם.
53 Therfor Jhesus seith to hem, Treuli, treuli, Y seie to you, but ye eten the fleisch of mannus sone, and drenken his blood, ye schulen not haue lijf in you.
”אני אומר לכם ברצינות, “המשיך ישוע,”אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם!
54 He that etith my fleisch, and drynkith my blood, hath euerlastynge lijf, and Y schal ayen reise hym in the laste dai. (aiōnios g166)
אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. (aiōnios g166)
55 For my fleisch is veri mete, and my blood is very drynk.
כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי.
56 He that etith my fleisch, and drynkith my blood, dwellith in me, and Y in hym.
כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו.
57 As my fadir lyuynge sente me, and Y lyue for the fadir, and he that etith me, he schal lyue for me.
כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו.
58 This is breed, that cam doun fro heuene. Not as youre fadris eten manna, and ben deed; he that etith this breed, schal lyue withouten ende. (aiōn g165)
אני הלחם האמתי היורד מהשמים – לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח.“ (aiōn g165)
59 He seide these thingis in the synagoge, techynge in Cafarnaum.
ישוע לימד אותם דברים אלה בבית־הכנסת בכפר־נחום.
60 Therfor many of hise disciplis herynge, seiden, This word is hard, who may here it?
אפילו תלמידיו אמרו:”קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?“
61 But Jhesus witynge at hym silf, that hise disciplis grutchiden of this thing, seide to hem, This thing sclaundrith you?
ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו.”מה מטריד אתכם?“שאל אותם.
62 Therfor if ye seen mannus sone stiynge, where he was bifor?
”מה תגידו אם תראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים?
63 It is the spirit that quykeneth, the fleisch profitith no thing; the wordis that Y haue spokun to you, ben spirit and lijf.
רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים.
64 But ther ben summe of you that bileuen not. For Jhesus wiste fro the bigynnynge, which weren bileuynge, and who was to bitraye hym.
אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים.“ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.
65 And he seide, Therfor Y seide to you, that no man may come to me, but it were youun to hym of my fadir.
”משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים“, הסביר ישוע.
66 Fro this tyme many of hise disciplis wenten abak, and wenten not now with hym.
באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים.
67 Therfor Jhesus seide to the twelue, Whether ye wolen also go awei?
”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“שאל ישוע את שנים־עשר תלמידיו.
68 And Symount Petre answeride to hym, Lord, to whom schulen we gon? Thou hast wordis of euerlastynge lijf; (aiōnios g166)
”אדוני, לאן נלך ולמי?“קרא שמעון פטרוס.”רק לך יש דברים של חיי נצח, (aiōnios g166)
69 and we bileuen, and han knowun, that thou art Crist, the sone of God.
ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!“
70 Therfor Jhesus answerde to hem, Whether Y chees not you twelue, and oon of you is a feend?
השיב להם ישוע:”אני בחרתי בכם בעצמי – שנים־עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן.“
71 And he seide this of Judas of Symount Scarioth, for this was to bitraye hym, whanne he was oon of the twelue.
הוא התכוון ליהודה בן־שמעון איש־קריות, אחד משנים־עשר התלמידים, שעמד להסגירו.

< John 6 >