Job 7
1 Knyythod is lijf of man on erthe, and his daies ben as the daies of an hired man.
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 As an hert desireth schadowe, and as an hirede man abideth the ende of his werk;
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 so and Y hadde voide monethis, and Y noumbrede trauailous niytes to me.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 If Y schal slepe, Y schal seie, Whanne schal Y rise? and eft Y schal abide the euentid, and Y schal be fillid with sorewis `til to derknessis.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Mi fleisch is clothid with rot, and filthis of dust; my skyn driede vp, and is drawun togidere.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 My daies passiden swiftliere thanne a web is kit doun `of a webstere; and tho daies ben wastid with outen ony hope.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 God, haue thou mynde, for my lijf is wynde, and myn iye schal not turne ayen, that it se goodis.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 Nethir the siyt of man schal biholde me; but thin iyen ben in me, and Y schal not `be in deedli lijf.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 nether schal turne ayen more in to his hows, and his place schal no more knowe hym.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 Wherfor and Y schal not spare my mouth; Y schal speke in the tribulacioun of my spirit, Y schal talke togidere with the bitternesse of my soule.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Whether Y am the see, ethir a whal, for thou hast cumpassid me with prisoun?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 If Y seie, My bed schal coumfort me, and Y schal be releeuyd, spekynge with me in my bed;
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 thou schalt make me aferd bi dremys, and thou schalt schake me with `orrour, ethir hidousnesse, `bi siytis.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 Wherfor my soule `chees hangyng, and my boonys cheesiden deth.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 `Y dispeiride, now Y schal no more lyue; Lord, spare thou me, for my daies ben nouyt.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 What is a man, for thou `magnifiest hym? ether what settist thou thin herte toward hym?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 Thou visitist hym eerly, and sudeynli thou preuest hym.
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Hou long sparist thou not me, nether suffrist me, that Y swolowe my spotele?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 Y haue synned; A! thou kepere of men, what schal Y do to thee? Whi hast thou set me contrarie to thee, and Y am maad greuouse to my silf?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Whi doist thou not awei my sinne, and whi takist thou not awei my wickidnesse? Lo! now Y schal slepe in dust, and if thou sekist me eerli, Y schal not abide.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
