Job 14
1 A man is borun of a womman, and lyueth schort tyme, and is fillid with many wretchidnessis.
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 Which goith out, and is defoulid as a flour; and fleeth as schadewe, and dwellith neuere perfitli in the same staat.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 And gessist thou it worthi to opene thin iyen on siche a man; and to brynge hym in to doom with thee?
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Who may make a man clene conseyued of vnclene seed? Whether not thou, which art aloone?
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 The daies of man ben schorte, the noumbre of his monethis is at thee; thou hast set, ethir ordeyned, hise termes, whiche moun not be passid.
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 Therfor go thou awey fro hym a litil, `that is, bi withdrawyng of bodili lijf, that he haue reste; til the meede coueitid come, and his dai is as the dai of an hirid man.
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 A tree hath hope, if it is kit doun; and eft it wexith greene, and hise braunches spreden forth.
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 If the roote therof is eeld in the erthe, and the stok therof is nyy deed in dust;
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 it schal buriowne at the odour of watir, and it schal make heer, as whanne it was plauntid first.
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 But whanne a man is deed, and maad nakid, and wastid; Y preye, where is he?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 As if watris goen awei fro the see, and a ryuer maad voide wexe drie,
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 so a man, whanne he hath slept, `that is, deed, he schal not rise ayen, til heuene be brokun, `that is, be maad newe; he schal not wake, nether he schal ryse togidere fro his sleep.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 Who yiueth this to me, that thou defende me in helle, and that thou hide me, til thi greet veniaunce passe; and thou sette to me a tyme, in which thou haue mynde on me? (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 Gessist thou, whethir a deed man schal lyue ayen? In alle the daies, in whiche Y holde knyythod, now Y abide, til my chaungyng come.
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 Thou schalt clepe me, and Y schal answere thee; thou schalt dresse the riyt half, `that is, blis, to the werk of thin hondis.
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 Sotheli thou hast noumbrid my steppis; but spare thou my synnes.
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 Thou hast seelid as in a bagge my trespassis, but thou hast curid my wickidnesse.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 An hil fallynge droppith doun; and a rooche of stoon is borun ouer fro his place.
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 Watris maken stoonys holowe, and the erthe is wastid litil and litil bi waischyng a wey of watir; and therfor thou schalt leese men in lijk maner.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 Thou madist a man strong a litil, that he schulde passe with outen ende; thou schalt chaunge his face, and schalt sende hym out.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 Whether hise sones ben noble, ether vnnoble, he schal not vndurstonde.
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 Netheles his fleisch, while he lyueth, schal haue sorewe, and his soule schal morne on hym silf.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
