Galatians 2

1 And sith fourtene yeer aftir, eftsones Y wente vp to Jerusalem with Barnabas, and took with me Tite.

כעבור ארבע־עשרה שנים חזרתי לירושלים עם בר־נבא, וטיטוס הצטרף אלינו.

2 Y wente vp bi reuelacioun, and spak with hem the euangelie, which Y preche among the hethene; and bi hem silf to these that semeden to be sumwhat, lest Y runne, or hadde runne in veyne.

אלוהים ציווה עלי להתייעץ עם האחים בירושלים בנוגע לבשורה שבישרתי לגויים. נועצתי גם בזקני הקהילה, כדי שכולם יבינו את תוכן הבשורה שאני מספר לגויים. קיוויתי שזקני הקהילה יסכימו אתי,

3 And nother Tite, that hadde be with me, while he was hethene, was compellid to be circumsidid;

והם אכן הסכימו; הם אף לא דרשו מטיטוס (שאינו יהודי) להימול.

4 but for false britheren that weren brouyt ynne, whiche hadden entrid to aspie oure fredom, which we han in Jhesu Crist, to bring vs in to seruage.

שאלת ברית־המילה כלל לא הייתה עולה על הפרק אלמלא כמה אנשים, הקוראים לעצמם”מאמינים“, שבאו לרגל בינינו. הם רצו לראות איזה חופש העניק לנו המשיח בנוגע לקיום מצוות התורה. אנשים אלה רצו לשעבד אותנו לחוקים שלהם.

5 But we yyue no place to subieccioun, that the treuthe of the gospel schulde dwelle with you.

אך לא הקשבנו לדבריהם, כי לא רצינו לבלבל אתכם. לא רצינו שתחשבו שאתם יכולים להושיע את עצמכם על־ידי קיום ברית־המילה, או על־ידי קיום מצוות התורה.

6 But of these that semeden to be sumwhat; whiche thei weren sum tyme, it perteyneth not to me, for God takith not the persoone of man; for thei that semeden to be sumwhat, yauen me no thing.

לנכבדי הקהילה לא היה מה להעיר או להוסיף על דברי. (אגב, כלל לא התרשמתי מהעובדה שהם היו נכבדי הקהילה, כי אני יודע שבעיני אלוהים כולנו שווים!)

7 But ayenward, whanne thei hadden seyn, that the euangelie of prepucie was youun to me, as the euangelie of circumcisioun was youun to Petre;

כשראו פטרוס, יעקב ויוחנן, שנחשבו לעמודי התווך של הקהילה, כיצד ברך אלוהים את עדותי לגויים, כשם שברך את עדותו של פטרוס ליהודים – שכן אלוהים נתן לכל אחד מאיתנו מתנות שונות ותפקידים שונים – הם לחצו את ידי ואת ידו של בר־נבא, ועודדו אותנו להמשיך להעיד לגויים, בזמן שהם ממשיכים להעיד ליהודים.

8 for he that wrouyte to Petre in apostlehed of circumcisioun, wrouyte also to me among the hethene;

9 and whanne thei hadden knowe the grace of God, that was youun to me, James, and Petre, and Joon, whiche weren seyn to be the pileris, thei yauen riythond of felowschip to me and to Barnabas, that we among the hethene, and thei in to circumcisioun;

10 oneli that we hadde mynde of pore men `of Crist, the which thing Y was ful bisi to doon.

הם רק הזכירו לנו לא לשכוח לעזור לעניים, אבל התזכורת הייתה מיותרת, שכן אני תמיד דואג לעניים.

11 But whanne Petre was comun to Antioche, Y ayenstood hym in the face, for he was worthi to be vndirnommen.

אולם כש‎כֵּיפָא (פטרוס) בא לאנטיוכיה, הוכחתי אותו לפני כולם, משום שהתנגדתי בכל תוקף למעשיו ולהתנהגותו.

12 For bifor that ther camen summen fro James, he eete with the hethene men; but whanne thei weren comun, he withdrowy, and departide hym, dredinge hem that weren of circumcisioun.

כש‎כֵּיפָא הגיע בראשונה לאנטיוכיה, הוא נהג לסעוד עם המאמינים המשיחיים הלא־יהודים (שלא נימולו, ולא שמרו את מצוות התורה). לאחר מכן הגיעו לאנטיוכיה מספר חברים יהודים של יעקב, ומאז הפסיק ‎כֵּיפָא לסעוד עם המאמינים הלא־יהודים. מדוע הפסיק לסעוד עמם? מפני שפחד מביקורתם של היהודים המקפידים על שמירת המצוות, אשר עמדו על דעתם כי ברית־המילה היא חלק בלתי־נפרד מהישועה.

13 And the othere Jewis assentiden to his feynyng, so that Barnabas was drawun of hem in to that feynyng.

שאר היהודים המשיחיים (ואפילו בר־נבא) הפכו גם הם לצבועים והלכו בעקבות ‎כֵּיפָא, למרות שידעו היטב כי הם שוגים ואינם נוהגים כהלכה.

14 But whanne Y sawy, that thei walkiden not riytli to the treuthe of the gospel, Y seide to Petre bifor alle men, If thou, that art a Jew, lyuest hethenlich, and not Jewelich, hou constreynest thou hethene men to bicome Jewis?

כשראיתי מה קורה שם, וכשנוכחתי לדעת שאינם ישרים ואינם שומרים את דבר אלוהים, אמרתי ל‎כֵּיפָא לפני כולם:”למרות שאתה יהודי מלידה, אינך שומר את חוקי התורה ומצוותיה. אם כן מדוע אתה מנסה לשכנע את הגויים האלה לקיים את מצוות התורה?

15 We Jewis of kynde, and not synful men of the hethene,

הלא אתה ואני יהודים מלידה, ולא סתם חוטאים מן הגויים.

16 knowen that a man is not iustified of the werkis of lawe, but bi the feith of Jhesu Crist; and we bileuen in Jhesu Crist, that we ben iustified of the feith of Crist, and not of the werkis of lawe. Wherfor of the werkis of lawe ech fleisch schal not be iustified.

ואנחנו, היהודים המשיחיים, יודעים היטב שאיננו יכולים להיחשב צדיקים בעיני אלוהים על־ידי קיום מצוות התורה, אלא רק על־ידי אמונה במשיח. לכן גם אנחנו בטחנו והאמנו בישוע המשיח, כדי שנהיה רצויים לאלוהים בזכות אמונתנו, ולא בזכות קיום המצוות. איש אינו יכול להיוושע על־ידי קיום מצוות התורה.“

17 And if we sechen to be iustified in Crist, we oure silf ben foundun synful men, whether Crist be mynystre of synne?

אם אנחנו מבקשים להיות מוצדקים על ידי המשיח אך כבר לא נשענים על תורת משה בעבור ישועה, הרי אנחנו כמו הגויים אשר נחשבים לחוטאים על ידי היהודים. אם כך, האם המשיח מעודד שנחטא? בודאי שלא!

18 God forbede. And if Y bylde ayen thingis that Y haue distruyed, Y make my silf a trespassour.

דעו לכם כי פשע הוא לנסות לבנות מחדש את מה שעמלתי להרוס – את האמונה שאפשר להיוושע על־ידי קיום מצוות התורה.

19 For bi the lawe Y am deed to the lawe, and Y am fitchid to the crosse, that Y lyue to God with Crist.

מתוך קריאה בכתבי־הקודש למדתי שלא אוכל למצוא־חן בעיני אלוהים אם אשתדל, ללא הצלחה כמובן, לקיים את מצוות התורה. למדתי שאוכל למצוא־חן בעיני אלוהים רק על־ידי אמונה במשיח.

20 And now lyue not Y, but Crist lyueth in me. But that Y lyue now in fleisch, Y lyue in the feith of Goddis sone, that louede me, and yaf hym silf for me.

מָתִּי על הצלב עם המשיח; עתה איני חי יותר, כי אם המשיח חי בקרבי. והחיים האמיתיים שממלאים אותי הם תוצאה של אמונתי בבן־האלוהים, אשר אהב אותי והקריב את חייו למעני.

21 Y caste not awey the grace of God; for if riytwisnesse be thoruy lawe, thanne Crist diede with out cause.

איני מזלזל במותו של המשיח, כי אילו יכולתי להיוושע על־ידי קיום מצוות התורה, היה מותו של המשיח מיותר לחלוטין.