ויהי דבר יהוה אלי לאמר |
בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו |
ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה |
עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה |
יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב--בעת אידם בעת עון קץ |
לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך |
ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב |
ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם |
שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה (תשובנה) וידעתם כי אני יהוה |
יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה--וירשנוה ויהוה שם היה |
לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך |
וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה (שממו) לנו נתנו לאכלה |
ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי |
כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך |
כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה--כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה |