2 Corinthians 12

1 If it bihoueth to haue glorie, it spedith not; but Y schal come to the visiouns and to the reuelaciouns of the Lord.

התפארות זאת טיפשית כל־כך, אך הרשו לי להמשיך. ברצוני לספר לכם על חזיונות והתגלויות שהיו לי מאת האדון.

2 I woot a man in Crist that bifore fouretene yeer; whether in bodi, whether out of the bodi, Y woot not, God woot; that siche a man was rauyschid `til to the thridde heuene.

אני מכיר מאמין אחד שנלקח לשמים לפני ארבע־עשרה שנים. אני יודע שהאיש הזה (אם בגוף ממש או שבנפרד מגופו רק האלוהים יודע).

3 And Y woot sich a man; whether in bodi, or out of bodi, Y noot, God woot;

4 that he was rauyschid in to paradis, and herde preuy wordis, whiche it is not leueful to a man to speke.

נלקח לשמים ושמע דברים כה מדהימים, עד כי לא ניתן לבטאם, ואסור לחזור עליהם.

5 For such maner thingis Y schal glorie; but for me no thing, no but in myn infirmytees.

חוויה כזאת ראויה להתגאות בה, אך איני מתכוון לעשות כן. אתגאה רק בחולשותיי.

6 For if Y schal wilne to glorie, Y schal not be vnwijs, for Y schal seie treuthe; but Y spare, lest ony man gesse me ouer that thing that he seeth in me, or herith ony thing of me.

לא חסר לי במה להתגאות, ואף לא אנהג כשוטה אם אתגאה, אך איני רוצה שאיש יחשבני ליותר ממה שראה במעשי ובדיבורי.

7 And lest the greetnesse of reuelaciouns enhaunse me in pride, the pricke of my fleisch, an aungel of Sathanas, is youun to me, that he buffate me.

על־מנת שלא אתמלא יהירות בגלל הדברים הנפלאים שראיתי, ניתנה לי קוץ בבשרי, שליח מאת השטן להטרידני ולעקוץ את גאוותי.

8 For whiche thing thries Y preiede the Lord, that it schulde go awei fro me.

שלוש פעמים התחננתי לאלוהים שייקח אותו ממני,

9 And he seide to me, My grace suffisith to thee; for vertu is parfitli maad in infirmyte. Therfor gladli Y schal glorie in myn infirmytees, that the vertu of Crist dwelle in me.

ברם בכל פעם האדון אמר לי:”לא. אך אני אתך, ואינך זקוק ליותר. גבורתי נשלמת בחולשתך.“עתה אני שמח להתגאות בחולשתי; במקום שאפגין את כוחי ויכולתי, אני שמח להיות דוגמה חיה לגבורת המשיח.

10 For which thing Y am plesid in myn infirmytees, in dispisyngis, in nedis, in persecuciouns, in anguyschis, for Crist; for whanne Y am sijk, thanne Y am miyti.

הואיל ואני יודע שחולשתי מפארת את המשיח, אני שמח ב”קוץ“הזה שבבשרי, בעלבונות, בצרות, ברדיפות ובמצוקות. שכן בהיותי חלש, אז אני חזק – ככל שאני חלש יותר כך אני תלוי יותר במשיח.

11 Y am maad vnwitti, ye constreyneden me. For Y ouyte to be comendid of you; for Y dide no thing lesse than thei that ben apostlis `aboue maner.

אני מתנהג כשוטה, אך אתם גרמתם לכך. אתם הייתם צריכים להתגאות בי, כי למרות שאני כאין וכאפס, איני נופל במאומה מהשליחים”הנפלאים“.

12 Thouy Y am nouyt, netheles the signes of myn apostilhed ben maad on you, in al pacience, and signes, and grete wondris, and vertues.

כבר הוכחתי לכם שאכן אלוהים עצמו שלחני אליכם, שהרי בסבלנות רבה חוללתי ביניכם נסים, נפלאות ואותות גבורה.

13 And what is it, that ye hadden lesse than othere chirchis, but that Y my silf greuyde you not? Foryyue ye to me this wrong.

מדוע אתם מרגישים נחותים מהקהילות האחרות? האם משום שלא הנחתי לכם לתמוך בי כספית? אנא, סלחו לי על העוול הנורא הזה!

14 Lo! this thridde tyme Y am redi to come to you, and Y schal not be greuous to you; for Y seke not tho thingis that ben youre, but you. For nether sones owen to tresoure to fadir and modir, but the fadir and modir to the sones.

עתה אני בא לבקרכם בפעם השלישית, וגם הפעם לא יעלה לכם הדבר פרוטה. איני מעוניין בכספכם, אלא בכם! אחרי הכול, הילדים אינם צריכים לכלכל את הוריהם אלא להיפך, על ההורים לכלכל את ילדיהם.

15 For Y schal yyue moost wilfuli, and Y my silf schal be youun aboue for youre soulis; thouy Y more loue you, and be lesse louyd.

אני מוכן בשמחה לתת לכם את עצמי ואת כל אשר לי למען טובתכם הרוחנית, אם כי נראה שככל שאני אוהב אתכם יותר, אתם אוהבים אותי פחות.

16 But be it; Y greuyde not you, but whanne Y was sutil, Y took you with gile.

אחדים מכם אומרים:”אמנם נראה שביקוריו לא עלו לנו דבר, אך הפולוס הזה איש ערמומי ואין ספק ששיחק בנו. הוא ודאי הרוויח מאתנו כסף איכשהו!“

17 Whether Y disseyuede you bi ony of hem, which Y sente to you?

אך כיצד? האם ניצל אתכם אחד מהאנשים אשר שלחתי אליכם?

18 Y preiede Tite, and Y sente with hym a brother. Whether Tite begilide you? whether we yeden not in the same spirit? whether not in the same steppis?

כשהאצתי בטיטוס לבקרכם ושלחתי עמו אח נוסף, האם הם רימו או ניצלו אתכם? ודאי שלא. הרי אנחנו פועלים מתוך אותם המניעים ומתנהגים באותה דרך.

19 Sum tyme ye wenen, that we schulen excuse vs anentis you. Bifor God in Crist we speken; and, moost dere britheren, alle thingis for youre edifiyng.

החושבים אתם שאנו מנסים להצטדק לפניכם? אם כן, אתם טועים! לנוכח אלוהים אני אומר לכם שהדברים נאמרו למענכם, ידידים יקרים, כדי לעזור לכם להיבנות באופן רוחני.

20 But Y drede, lest whanne Y come, Y schal fynde you not suche as Y wole, and Y schal be foundun of you suche as ye wolen not; lest perauenture stryuyngis, enuyes, sturdynessis, dissenciouns and detraccions, preuy spechis of discord, bolnyngis bi pride, debatis ben among you;

אני חושש שמא בבואי אליכם לא ימצא־חן בעיני מה שאראה, והצעדים שאאלץ לנקוט לא ימצאו חן בעיניכם. אני חושש שמא אמצא בקרבכם מריבה, קנאה, רוגז אנוכיות, רכלנות, הוצאת־דיבה, יהירות ומבוכה.

21 and lest eftsoone whanne Y come, God make me low anentis you, and Y biweile many of hem, that bifor synneden, and diden not penaunce on the vnclennesse, and fornicacioun, and vnchastite, that thei han don.

אכן, אני חושש שמא בשובי אליכם ישפילני אלוהים לפניכם, ואתאבל על רבים מכם אשר חטאו זה מכבר ולא חזרו בתשובה על מעשיהם הבלתי־מוסריים, על זנות וזימה.