2 Corinthians 1

1 Paul an apostle of Jesus Christ by the will of God, and Timothy our brother, to the church of God which is at Corinth, and all the saints that are in Achaia:

מאת פולוס, שליח ישוע המשיח לפי רצון אלוהים, ומאת אחינו טימותיוס. אל המאמינים המשיחיים בקורינתוס וביוון כולה.

2 grace be to you, and peace from God our Father, and from the Lord Jesus Christ.

מי ייתן שהאלוהים אבינו וישוע המשיח אדוננו יברך כל אחד מכם ויעניק לכם שלום.

3 Blessed be the God and Father of our Lord Jesus Christ, the Father of mercies, and God of all consolation; who comforteth us in all our affliction,

הבה נברך את האלוהים אבי המשיח אדוננו, שכן הוא מקור ואב הרחמים, שמנחם ומעודד אותנו בצרותינו.

4 that we may be able to comfort those, that are in any trouble, by the consolation wherewith we ourselves are comforted by God.

אלוהים מנחם אותנו בצרותינו, על־מנת שבאותו אופן נעזור גם אנחנו למתנסים בצרות שעברו עלינו.

5 For as the sufferings for the sake of Christ abound on us, so our consolation by Christ doth also abound.

שכן ככל שאנו מרבים לסבול למען המשיח, כך הוא ירבה לעודדנו ולנחמנו.

6 And whether we be afflicted, it is for your consolation and salvation, which is wrought out by the patient enduring of the same sufferings which we also suffer: or if we be comforted, it is for your consolation and salvation.

אם אנחנו סובלים, הרי שזה למען נחמתכם וישועתכם; אם אנחנו מנוחמים, הרי שזה למען נחמתכם: להראות לכם מניסיוננו כיצד ינחם אלוהים גם אתכם כשתתנסו בסבלנו.

7 And our hope is firm concerning you, knowing that as ye are partakers of the sufferings, so also of the consolation.

אין לנו ספק שאם עליכם לסבול כמונו, הרי שגם תנוחמו כמונו.

8 For we would not have you ignorant, brethren, concerning our affliction which befel us in Asia, that we were exceedingly pressed above our strength, so that we despaired even of life:

אחים יקרים, ברצוננו להזכיר לכם את דבר הצרות שעברו עלינו באסיה. המשא והלחצים היו כבדים מנשוא, עד כי לא האמנו שנישאר בחיים.

9 but we had the sentence of death within ourselves, that we might not trust in ourselves, but in God who raiseth the dead:

חשנו שנגזר עלינו דין מוות, אך הדבר נועד ללמדנו שאל לנו לבטוח בעצמנו, אלא רק באלוהים המחיה את המתים.

10 who delivered us from so great a death, and doth deliver, in whom we trust that He will yet deliver us:

אלוהים אכן הצילנו ממוות נורא, ואנו בטוחים שאף יוסיף להצילנו.

11 you also assisting by prayer for us, that the favor obtained for us by the prayers of many might be thankfully acknowledged by many on our account.

אך על כולכם להתפלל בעדנו, כי ככל שירבו המתפללים למען ביטחוננו, כן ירבו המודים לאלוהים כשיענה לתפילותיכם.

12 For this is our rejoicing, the testimony of our conscience, that in simplicity and pious sincerity, not with carnal wisdom, but by the grace of God, we have had our conversation in the world, and especially towards you.

אנו גאים בעובדה שתמיד התנהגנו בתם ויושר, בוטחים באלוהים ולא בעצמנו. גם איתכם נהגנו כך!

13 For we write no other things to you, but what ye own and acknowledge, and I hope ye will always acknowledge.

מכתבי היו כנים ולא כתבתי דבר בין השורות. ואם כי עדיין אינכם מכירים אותי היטב (אני מקווה שבקרוב תטיבו להכירני), אנא, השתדלו להתגאות בי, כשם שאני אתגאה בכם ביום שובו של ישוע אדוננו.

14 As ye have acknowledged us in part, that we are your boasting, as ye also are ours, in the day of the Lord Jesus.

15 And in this confidence I had a mind to come to you first, (that ye might have a second benefit, ) and to pass by you into Macedonia;

הואיל ולא הטלתי ספק בביטחונכם והבנתכם, החלטתי לבקרכם בדרכי למקדוניה ובשובי משם, כדי שאהיה לכם לברכה כפולה וכדי שתשלחוני ליהודה.

16 and then to come to you again from Macedonia, and by you to be forwarded on my way to Judea.

17 Now when I intended this, was I chargeable with levity? or what I purpose, do I purpose from carnal motives, that with me there should be yea, yea, and then no, no?

ודאי תשאלו מדוע שיניתי את דעתי; האם נהגתי בפזיזות? או האם נהגתי באנוכיות ואמרתי”כן“כשהתכוונתי ל”לא“?

18 But the faithful God, He knows, that our word to you was not yes and no.

חס וחלילה! כשם שאלוהים מהימן כך לא נהגתי בקלות ראש. כשאני אומר”כן“אני מתכוון לכך.

19 For Jesus Christ the Son of God, who was preached among you by us, even by me, and Silvanus, and Timothy, was not yea and nay,

טימותיוס, סילוונוס ואני סיפרנו לכם על ישוע המשיח בן־האלוהים. המשיח תמיד מקיים את דבריו ולעולם אינו אומר”כן“בהתכוונו ל”לא“.

20 but was yea in Him, (for all the promises of God are in Him yea, and in Him amen, ) to the glory of God by us:

הוא מקיים את כל הבטחות אלוהים, יהיה מספרן אשר יהיה. אנו סיפרנו לכולם מה נאמן הוא, וכך פארנו את שם אלוהים.

21 but He that establisheth us as well as you in Christ, and hath anointed us, is God; who hath also sealed us,

אלוהים הוא אשר עשה אתכם ואותי למאמינים משיחיים נאמנים, והטיל עלינו את השליחות לבשר את הבשורה.

22 and given us the earnest of the Spirit in our hearts.

הוא אף חתם אותנו בחותמו, והשכין בלבנו את רוח הקודש כערבות להשתייכותנו אליו.

23 But I call God to witness on my soul, that to spare you I came not as yet to Corinth:

אלוהים עדי שלא באתי אליכם עד כה מפני שחסתי עליכם; לא רציתי לצער אתכם בתוכחה קשה.

24 not that we are lords over your faith, but are helpers of your joy: for by faith ye stand.

איני מנסה לשפוט אתכם בענייני האמונה, שהרי אמונתכם איתנה. ברצוני לעזור לשמחתכם; כן, ברצוני לשמח אתכם ולא לצער.