Psalms 142

1 A contemplation by David, when he was in the cave. A Prayer. I cry with my voice to the LORD. With my voice, I ask the LORD for mercy.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

2 I pour out my complaint before him. I tell him my troubles.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

3 When my spirit was overwhelmed within me, you knew my route. On the path in which I walk, they have hidden a snare for me.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

4 Look on my right, and see; for there is no one who is concerned for me. Refuge has fled from me. No one cares for my soul.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

5 I cried to you, LORD. I said, “You are my refuge, my portion in the land of the living.”

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

6 Listen to my cry, for I am in desperate need. Deliver me from my persecutors, for they are too strong for me.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

7 Bring my soul out of prison, that I may give thanks to your name. The righteous will surround me, for you will be good to me.

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃