< Job 39 >

1 “Do you know the time when the mountain goats give birth? Do you watch when the doe bears fawns?
הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃
2 Can you count the months that they fulfil? Or do you know the time when they give birth?
תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃
3 They bow themselves. They bear their young. They end their labour pains.
תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃
4 Their young ones become strong. They grow up in the open field. They go out, and don’t return again.
יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃
5 “Who has set the wild donkey free? Or who has loosened the bonds of the swift donkey,
מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃
6 whose home I have made the wilderness, and the salt land his dwelling place?
אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃
7 He scorns the tumult of the city, neither does he hear the shouting of the driver.
ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃
8 The range of the mountains is his pasture. He searches after every green thing.
יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃
9 “Will the wild ox be content to serve you? Or will he stay by your feeding trough?
היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃
10 Can you hold the wild ox in the furrow with his harness? Or will he till the valleys after you?
התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃
11 Will you trust him, because his strength is great? Or will you leave to him your labour?
התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃
12 Will you confide in him, that he will bring home your seed, and gather the grain of your threshing floor?
התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃
13 “The wings of the ostrich wave proudly, but are they the feathers and plumage of love?
כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃
14 For she leaves her eggs on the earth, warms them in the dust,
כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃
15 and forgets that the foot may crush them, or that the wild animal may trample them.
ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃
16 She deals harshly with her young ones, as if they were not hers. Though her labour is in vain, she is without fear,
הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃
17 because God has deprived her of wisdom, neither has he imparted to her understanding.
כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃
18 When she lifts up herself on high, she scorns the horse and his rider.
כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃
19 “Have you given the horse might? Have you clothed his neck with a quivering mane?
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃
20 Have you made him to leap as a locust? The glory of his snorting is awesome.
התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃
21 He paws in the valley, and rejoices in his strength. He goes out to meet the armed men.
יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃
22 He mocks at fear, and is not dismayed, neither does he turn back from the sword.
ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃
23 The quiver rattles against him, the flashing spear and the javelin.
עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃
24 He eats up the ground with fierceness and rage, neither does he stand still at the sound of the shofar.
ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃
25 As often as the shofar sounds he snorts, ‘Aha!’ He smells the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃
26 “Is it by your wisdom that the hawk soars, and stretches her wings towards the south?
המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃
27 Is it at your command that the eagle mounts up, and makes his nest on high?
אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃
28 On the cliff he dwells and makes his home, on the point of the cliff and the stronghold.
סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃
29 From there he spies out the prey. His eyes see it afar off.
משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃
30 His young ones also suck up blood. Where the slain are, there he is.”
ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃

< Job 39 >