Job 30
1 “But now those who are younger than I have me in derision, whose fathers I considered unworthy to put with my sheep dogs.
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני |
2 Of what use is the strength of their hands to me, men in whom ripe age has perished?
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח |
3 They are gaunt from lack and famine. They gnaw the dry ground, in the gloom of waste and desolation.
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה |
4 They pluck salt herbs by the bushes. The roots of the broom tree are their food.
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם |
5 They are driven out from amongst men. They cry after them as after a thief,
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב |
6 so that they live in frightful valleys, and in holes of the earth and of the rocks.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים |
7 They bray amongst the bushes. They are gathered together under the nettles.
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו |
8 They are children of fools, yes, children of wicked men. They were flogged out of the land.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ |
9 “Now I have become their song. Yes, I am a byword to them.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה |
10 They abhor me, they stand aloof from me, and don’t hesitate to spit in my face.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק |
11 For he has untied his cord, and afflicted me; and they have thrown off restraint before me.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו |
12 On my right hand rise the rabble. They thrust aside my feet. They cast their ways of destruction up against me.
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם |
13 They mar my path. They promote my destruction without anyone’s help.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו |
14 As through a wide breach they come. They roll themselves in amid the ruin.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו |
15 Terrors have turned on me. They chase my honour as the wind. My welfare has passed away as a cloud.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי |
16 “Now my soul is poured out within me. Days of affliction have taken hold of me.
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני |
17 In the night season my bones are pierced in me, and the pains that gnaw me take no rest.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון |
18 My garment is disfigured by great force. It binds me about as the collar of my tunic.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני |
19 He has cast me into the mire. I have become like dust and ashes.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר |
20 I cry to you, and you do not answer me. I stand up, and you gaze at me.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי |
21 You have turned to be cruel to me. With the might of your hand you persecute me.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני |
22 You lift me up to the wind, and drive me with it. You dissolve me in the storm.
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) |
23 For I know that you will bring me to death, to the house appointed for all living.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי |
24 “However doesn’t one stretch out a hand in his fall? Or in his calamity therefore cry for help?
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע |
25 Didn’t I weep for him who was in trouble? Wasn’t my soul grieved for the needy?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון |
26 When I looked for good, then evil came. When I waited for light, darkness came.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל |
27 My heart is troubled, and doesn’t rest. Days of affliction have come on me.
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני |
28 I go mourning without the sun. I stand up in the assembly, and cry for help.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע |
29 I am a brother to jackals, and a companion to ostriches.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה |
30 My skin grows black and peels from me. My bones are burnt with heat.
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב |
31 Therefore my harp has turned to mourning, and my pipe into the voice of those who weep.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים |
