Isaiah 9
1 But there shall be no more gloom for her who was in anguish. In the former time, he brought into contempt the land of Zebulun and the land of Naphtali; but in the latter time he has made it glorious, by the way of the sea, beyond the Jordan, Galilee of the nations.
| כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃ |
2 The people who walked in darkness have seen a great light. The light has shined on those who lived in the land of the shadow of death.
| העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃ |
3 You have multiplied the nation. You have increased their joy. They rejoice before you according to the joy in harvest, as men rejoice when they divide the plunder.
| הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃ |
4 For the yoke of his burden, and the staff of his shoulder, the rod of his oppressor, you have broken as in the day of Midian.
| כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃ |
5 For all the armour of the armed man in the noisy battle, and the garments rolled in blood, will be for burning, fuel for the fire.
| כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃ |
6 For a child is born to us. A son is given to us; and the government will be on his shoulders. His name will be called Wonderful Counsellor, Mighty God, Everlasting Father, Prince of Peace.
| כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃ |
7 Of the increase of his government and of peace there shall be no end, on David’s throne, and on his kingdom, to establish it, and to uphold it with justice and with righteousness from that time on, even forever. The zeal of the LORD of Hosts will perform this.
| למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃ |
8 The Lord sent a word into Jacob, and it falls on Israel.
| דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃ |
9 All the people will know, including Ephraim and the inhabitants of Samaria, who say in pride and in arrogance of heart,
| וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃ |
10 “The bricks have fallen, but we will build with cut stone. The sycamore fig trees have been cut down, but we will put cedars in their place.”
| לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃ |
11 Therefore the LORD will set up on high against him the adversaries of Rezin, and will stir up his enemies,
| וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך׃ |
12 The Syrians in front, and the Philistines behind; and they will devour Israel with open mouth. For all this, his anger is not turned away, but his hand is stretched out still.
| ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
13 Yet the people have not turned to him who struck them, neither have they sought the LORD of Hosts.
| והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו׃ |
14 Therefore the LORD will cut off from Israel head and tail, palm branch and reed, in one day.
| ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃ |
15 The elder and the honourable man is the head, and the prophet who teaches lies is the tail.
| זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב׃ |
16 For those who lead this people lead them astray; and those who are led by them are destroyed.
| ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃ |
17 Therefore the Lord will not rejoice over their young men, neither will he have compassion on their fatherless and widows; for everyone is profane and an evildoer, and every mouth speaks folly. For all this his anger is not turned away, but his hand is stretched out still.
| על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
18 For wickedness burns like a fire. It devours the briers and thorns; yes, it kindles in the thickets of the forest, and they roll upward in a column of smoke.
| כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃ |
19 Through the LORD of Hosts’ wrath, the land is burnt up; and the people are the fuel for the fire. No one spares his brother.
| בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו׃ |
20 One will devour on the right hand, and be hungry; and he will eat on the left hand, and they will not be satisfied. Everyone will eat the flesh of his own arm:
| ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו׃ |
21 Manasseh eating Ephraim and Ephraim eating Manasseh, and they together will be against Judah. For all this his anger is not turned away, but his hand is stretched out still.
| מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
