John 11
1 Now a certain man was sick, Lazarus from Bethany, of the village of Mary and her sister, Martha.
| איש בשם אלעזר, שגר בבית־עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. |
2 It was that Mary who had anointed the Lord with ointment and wiped his feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.
3 The sisters therefore sent to him, saying, “Lord, behold, he for whom you have great affection is sick.”
| מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע:”אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד.“ |
4 But when Jesus heard it, he said, “This sickness is not to death, but for the glory of God, that God’s Son may be glorified by it.”
| כששמע ישוע את הדבר אמר:”מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת.“ |
5 Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.
| ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. |
6 When therefore he heard that he was sick, he stayed two days in the place where he was.
| כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים |
7 Then after this he said to the disciples, “Let’s go into Judea again.”
| ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו:”הבה נחזור ליהודה.“ |
8 The disciples asked him, “Rabbi, the Jews were just trying to stone you. Are you going there again?”
| ”אולם, רבי, “קראו התלמידים במחאה,”לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?“ |
9 Jesus answered, “Aren’t there twelve hours of daylight? If a man walks in the day, he doesn’t stumble, because he sees the light of this world.
| ”בכל יום יש שתים־עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. |
10 But if a man walks in the night, he stumbles, because the light isn’t in him.”
| מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה.“ |
11 He said these things, and after that, he said to them, “Our friend Lazarus has fallen asleep, but I am going so that I may awake him out of sleep.”
| ישוע המשיך:”חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו.“ |
12 The disciples therefore said, “Lord, if he has fallen asleep, he will recover.”
| ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו:”אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!“ |
13 Now Jesus had spoken of his death, but they thought that he spoke of taking rest in sleep.
14 So Jesus said to them plainly then, “Lazarus is dead.
| ”אלעזר מת“, אמר להם ישוע בפירוש. |
15 I am glad for your sakes that I was not there, so that you may believe. Nevertheless, let’s go to him.”
| ”אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו.“ |
16 Thomas therefore, who is called Didymus, said to his fellow disciples, “Let’s also go, that we may die with him.”
| תומא (הנקרא בשם חיבה”התאום“) אמר לחבריו התלמידים:”בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו.“ |
17 So when Jesus came, he found that he had been in the tomb four days already.
| בהגיעם לבית־עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. |
18 Now Bethany was near Jerusalem, about fifteen stadia away.
| בית־עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, |
19 Many of the Jews had joined the women around Martha and Mary, to console them concerning their brother.
| ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. |
20 Then when Martha heard that Jesus was coming, she went and met him, but Mary stayed in the house.
| כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית. |
21 Therefore Martha said to Jesus, “Lord, if you would have been here, my brother wouldn’t have died.
| ”אדוני, “אמרה מרתא לישוע,”אילו היית כאן, אחי לא היה מת. |
22 Even now I know that whatever you ask of God, God will give you.”
| אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך.“ |
23 Jesus said to her, “Your brother will rise again.”
| ”אחיך יקום לחיים“, הבטיח ישוע. |
24 Martha said to him, “I know that he will rise again in the resurrection at the last day.”
| ”כן, “אמרה מרתא,”עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון.“ |
25 Jesus said to her, “I am the resurrection and the life. He who believes in me will still live, even if he dies.
| אולם ישוע אמר לה:”אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. |
| כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?“ (aiōn g165) |
27 She said to him, “Yes, Lord. I have come to believe that you are the Christ, God’s Son, he who comes into the world.”
| ”כן, אדוני, “השיבה,”אני מאמינה שאתה המשיח בן־האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב.“ |
28 When she had said this, she went away and called Mary, her sister, secretly, saying, “The Teacher is here and is calling you.”
| כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה:”המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך.“ |
29 When she heard this, she arose quickly and went to him.
| מרים יצאה אליו מיד. |
30 Now Jesus had not yet come into the village, but was in the place where Martha met him.
| ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. |
31 Then the Jews who were with her in the house and were consoling her, when they saw Mary, that she rose up quickly and went out, followed her, saying, “She is going to the tomb to weep there.”
| היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה. |
32 Therefore when Mary came to where Jesus was and saw him, she fell down at his feet, saying to him, “Lord, if you would have been here, my brother wouldn’t have died.”
| כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי:”אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.“ |
33 When Jesus therefore saw her weeping, and the Jews weeping who came with her, he groaned in the spirit and was troubled,
| בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. |
34 and said, “Where have you laid him?” They told him, “Lord, come and see.”
| ”היכן קברתם אותו?“שאל.”בוא וראה“, ענו האנשים. |
35 Jesus wept.
| ישוע בכה. |
36 The Jews therefore said, “See how much affection he had for him!”
| ”הם היו חברים טובים מאוד“, אמרו היהודים זה לזה.”ראו עד כמה אהב אותו!“ |
37 Some of them said, “Couldn’t this man, who opened the eyes of him who was blind, have also kept this man from dying?”
| היו שאמרו:”אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?“ |
38 Jesus therefore, again groaning in himself, came to the tomb. Now it was a cave, and a stone lay against it.
| ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה. |
39 Jesus said, “Take away the stone.” Martha, the sister of him who was dead, said to him, “Lord, by this time there is a stench, for he has been dead four days.”
| ”הזיזו את האבן“, ביקש ישוע. אולם מרתא, אחות המת, אמרה:”אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!“ |
40 Jesus said to her, “Didn’t I tell you that if you believed, you would see God’s glory?”
| ”האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?“שאל ישוע. |
41 So they took away the stone from the place where the dead man was lying. Jesus lifted up his eyes and said, “Father, I thank you that you listened to me.
| האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא:”אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. |
42 I know that you always listen to me, but because of the multitude standing around I said this, that they may believe that you sent me.”
| אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי.“ |
43 When he had said this, he cried with a loud voice, “Lazarus, come out!”
| לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד:”אלעזר, צא החוצה!“ |
44 He who was dead came out, bound hand and foot with wrappings, and his face was wrapped around with a cloth. Jesus said to them, “Free him, and let him go.”
| ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים.”הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת“, אמר ישוע. |
45 Therefore many of the Jews who came to Mary and saw what Jesus did believed in him.
| יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע. |
46 But some of them went away to the Pharisees and told them the things which Jesus had done.
| אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר. |
47 The chief priests therefore and the Pharisees gathered a council, and said, “What are we doing? For this man does many signs.
| הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב.”איפה הוא ואיפה אנחנו?“שאלו זה את זה במבוכה.”האיש הזה באמת מחולל ניסים! |
48 If we leave him alone like this, everyone will believe in him, and the Romans will come and take away both our place and our nation.”
| אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!“ |
49 But a certain one of them, Caiaphas, being high priest that year, said to them, “You know nothing at all,
| קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם:”אינכם מבינים דבר! |
50 nor do you consider that it is advantageous for us that one man should die for the people, and that the whole nation not perish.”
| האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?“ |
51 Now he didn’t say this of himself, but being high priest that year, he prophesied that Jesus would die for the nation,
| קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. |
52 and not for the nation only, but that he might also gather together into one the children of God who are scattered abroad.
| ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם. |
53 So from that day forward they took counsel that they might put him to death.
| מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע, |
54 Jesus therefore walked no more openly among the Jews, but departed from there into the country near the wilderness, to a city called Ephraim. He stayed there with his disciples.
| ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו. |
55 Now the Passover of the Jews was at hand. Many went up from the country to Jerusalem before the Passover, to purify themselves.
| בהתקרב חג הפסח עלו לירושלים יהודים רבים מכל קצות הארץ, כדי להשתתף בטקס הטהרה שקדם לחג. |
56 Then they sought for Jesus and spoke with one another as they stood in the temple, “What do you think—that he isn’t coming to the feast at all?”
| הם רצו לראות את ישוע, ובעמדם בבית־המקדש שאלו איש את רעהו:”מה דעתכם, האם יבוא לחג הפסח או לא?“ |
57 Now the chief priests and the Pharisees had commanded that if anyone knew where he was, he should report it, that they might seize him.
| בינתיים הודיעו ראשי הכוהנים והפרושים בציבור, שכל הרואה את ישוע חייב לדווח להם על כך מיד, כדי שיוכלו לאסרו. |
