Job 19
1 Then Job answered,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 “How long will you torment me, and crush me with words?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 You have reproached me ten times. You aren’t ashamed that you attack me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 If it is true that I have erred, my error remains with myself.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 If indeed you will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach,
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 know now that God has subverted me, and has surrounded me with his net.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 “Behold, I cry out of wrong, but I am not heard. I cry for help, but there is no justice.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 He has walled up my way so that I can’t pass, and has set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 He has broken me down on every side, and I am gone. He has plucked my hope up like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 He has also kindled his wrath against me. He counts me among his adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 His troops come on together, build a siege ramp against me, and encamp around my tent.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 “He has put my brothers far from me. My acquaintances are wholly estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 My relatives have gone away. My familiar friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 Those who dwell in my house and my maids consider me a stranger. I am an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 I call to my servant, and he gives me no answer. I beg him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 My breath is offensive to my wife. I am loathsome to the children of my own mother.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Even young children despise me. If I arise, they speak against me.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 All my familiar friends abhor me. They whom I loved have turned against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 My bones stick to my skin and to my flesh. I have escaped by the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 “Have pity on me. Have pity on me, you my friends, for the hand of God has touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Why do you persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 “Oh that my words were now written! Oh that they were inscribed in a book!
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 That with an iron pen and lead they were engraved in the rock forever!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 But as for me, I know that my Redeemer lives. In the end, he will stand upon the earth.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 After my skin is destroyed, then I will see God in my flesh,
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 whom I, even I, will see on my side. My eyes will see, and not as a stranger. “My heart is consumed within me.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 If you say, ‘How we will persecute him!’ because the root of the matter is found in me,
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 be afraid of the sword, for wrath brings the punishments of the sword, that you may know there is a judgment.”
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
