Job 2
1 Again, on the day when God’s sons came to present themselves before the LORD, Satan came also amongst them to present himself before the LORD.
| ויהי היום--ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על יהוה |
2 The LORD said to Satan, “Where have you come from?” Satan answered the LORD, and said, “From going back and forth in the earth, and from walking up and down in it.”
| ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה |
3 The LORD said to Satan, “Have you considered my servant Job? For there is no one like him in the earth, a blameless and an upright man, one who fears God, and turns away from evil. He still maintains his integrity, although you incited me against him, to ruin him without cause.”
| ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב--כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם |
4 Satan answered the LORD, and said, “Skin for skin. Yes, all that a man has he will give for his life.
| ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש--יתן בעד נפשו |
5 But stretch out your hand now, and touch his bone and his flesh, and he will renounce you to your face.”
| אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו--אם לא אל פניך יברכך |
6 The LORD said to Satan, “Behold, he is in your hand. Only spare his life.”
| ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר |
7 So Satan went out from the presence of the LORD, and struck Job with painful sores from the sole of his foot to his head.
| ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד (ועד) קדקדו |
8 He took for himself a potsherd to scrape himself with, and he sat amongst the ashes.
| ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר |
9 Then his wife said to him, “Do you still maintain your integrity? Renounce God, and die.”
| ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת |
10 But he said to her, “You speak as one of the foolish women would speak. What? Shall we receive good at the hand of God, and shall we not receive evil?” In all this Job didn’t sin with his lips.
| ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי--גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו |
11 Now when Job’s three friends heard of all this evil that had come on him, they each came from his own place: Eliphaz the Temanite, Bildad the Shuhite, and Zophar the Naamathite; and they made an appointment together to come to sympathise with him and to comfort him.
| וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו |
12 When they lifted up their eyes from a distance, and didn’t recognise him, they raised their voices, and wept; and they each tore his robe, and sprinkled dust on their heads towards the sky.
| וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה |
13 So they sat down with him on the ground seven days and seven nights, and no one spoke a word to him, for they saw that his grief was very great.
| וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר--כי ראו כי גדל הכאב מאד |
