Jeremiah 18
1 The word which came to Jeremiah from the LORD, saying,
| הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ |
2 “Arise, and go down to the potter’s house, and there I will cause you to hear my words.”
| קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי׃ |
3 Then I went down to the potter’s house, and behold, he was making something on the wheels.
| וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים׃ |
4 When the vessel that he made of the clay was marred in the hand of the potter, he made it again another vessel, as seemed good to the potter to make it.
| ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃ |
5 Then the LORD’s word came to me, saying,
| ויהי דבר יהוה אלי לאמור׃ |
6 “House of Israel, can’t I do with you as this potter?” says the LORD. “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you in my hand, house of Israel.
| הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל׃ |
7 At the instant I speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to pluck up and to break down and to destroy it,
| רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃ |
8 if that nation, concerning which I have spoken, turns from their evil, I will repent of the evil that I thought to do to them.
| ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ |
9 At the instant I speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to build and to plant it,
| ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנת ולנטע׃ |
10 if they do that which is evil in my sight, that they not obey my voice, then I will repent of the good with which I said I would benefit them.
| ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ |
11 “Now therefore, speak to the men of Judah, and to the inhabitants of Jerusalem, saying, ‘The LORD says: “Behold, I frame evil against you, and devise a plan against you. Everyone return from his evil way now, and amend your ways and your doings.”’
| ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃ |
12 But they say, ‘It is in vain; for we will walk after our own plans, and we will each follow the stubbornness of his evil heart.’”
| ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה׃ |
13 Therefore the LORD says: “Ask now amongst the nations, ‘Who has heard such things?’ The virgin of Israel has done a very horrible thing.
| לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃ |
14 Will the snow of Lebanon fail from the rock of the field? Will the cold waters that flow down from afar be dried up?
| היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃ |
15 For my people have forgotten me. They have burnt incense to false gods. They have been made to stumble in their ways in the ancient paths, to walk in byways, in a way not built up,
| כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃ |
16 to make their land an astonishment, and a perpetual hissing. Everyone who passes by it will be astonished, and shake his head.
| לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃ |
17 I will scatter them as with an east wind before the enemy. I will show them the back, and not the face, in the day of their calamity.
| כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם׃ |
18 Then they said, “Come! Let’s devise plans against Jeremiah; for the law won’t perish from the priest, nor counsel from the wise, nor the word from the prophet. Come, and let’s strike him with the tongue, and let’s not give heed to any of his words.”
| ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו׃ |
19 Give heed to me, LORD, and listen to the voice of those who contend with me.
| הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃ |
20 Should evil be recompensed for good? For they have dug a pit for my soul. Remember how I stood before you to speak good for them, to turn away your wrath from them.
| הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם׃ |
21 Therefore deliver up their children to the famine, and give them over to the power of the sword. Let their wives become childless and widows. Let their men be killed and their young men struck by the sword in battle.
| לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃ |
22 Let a cry be heard from their houses when you bring a troop suddenly on them; for they have dug a pit to take me and hidden snares for my feet.
| תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃ |
23 Yet, LORD, you know all their counsel against me to kill me. Don’t forgive their iniquity. Don’t blot out their sin from your sight, Let them be overthrown before you. Deal with them in the time of your anger.
| ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃ |
