Jeremiah 14
1 This is the LORD’s word that came to Jeremiah concerning the drought:
| אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות |
2 “Judah mourns, and its gates languish. They sit in black on the ground. The cry of Jerusalem goes up.
| אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה |
3 Their nobles send their little ones to the waters. They come to the cisterns, and find no water. They return with their vessels empty. They are disappointed and confounded, and cover their heads.
| ואדריהם שלחו צעוריהם (צעיריהם) למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם--בשו והכלמו וחפו ראשם |
4 Because of the ground which is cracked, because no rain has been in the land, the ploughmen are disappointed. They cover their heads.
| בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם |
5 Yes, the doe in the field also calves and forsakes her young, because there is no grass.
| כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא |
6 The wild donkeys stand on the bare heights. They pant for air like jackals. Their eyes fail, because there is no vegetation.
| ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב |
7 Though our iniquities testify against us, work for your name’s sake, LORD; for our rebellions are many. We have sinned against you.
| אם עונינו ענו בנו--יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו |
8 You hope of Israel, its Saviour in the time of trouble, why should you be as a foreigner in the land, and as a wayfaring man who turns aside to stay for a night?
| מקוה ישראל מושיעו בעת צרה--למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון |
9 Why should you be like a scared man, as a mighty man who can’t save? Yet you, LORD, are in the middle of us, and we are called by your name. Don’t leave us.
| למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא--אל תנחנו |
10 The LORD says to this people: “Even so they have loved to wander. They have not restrained their feet. Therefore the LORD does not accept them. Now he will remember their iniquity, and punish them for their sins.”
| כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע--רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם--עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם |
11 The LORD said to me, “Don’t pray for this people for their good.
| ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה |
12 When they fast, I will not hear their cry; and when they offer burnt offering and meal offering, I will not accept them; but I will consume them by the sword, by famine, and by pestilence.”
| כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם |
13 Then I said, “Ah, Lord GOD! Behold, the prophets tell them, ‘You will not see the sword, neither will you have famine; but I will give you assured peace in this place.’”
| ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה |
14 Then the LORD said to me, “The prophets prophesy lies in my name. I didn’t send them. I didn’t command them. I didn’t speak to them. They prophesy to you a lying vision, divination, and a thing of nothing, and the deceit of their own heart.
| ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי--לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול (ואליל) ותרמות (ותרמית) לבם המה מתנבאים לכם |
15 Therefore the LORD says concerning the prophets who prophesy in my name, but I didn’t send them, yet they say, ‘Sword and famine will not be in this land.’ Those prophets will be consumed by sword and famine.
| לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה |
16 The people to whom they prophesy will be cast out in the streets of Jerusalem because of the famine and the sword. They will have no one to bury them—them, their wives, their sons, or their daughters, for I will pour their wickedness on them.
| והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה--המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם |
17 “You shall say this word to them: “‘Let my eyes run down with tears night and day, and let them not cease; for the virgin daughter of my people is broken with a great breach, with a very grievous wound.
| ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי--מכה נחלה מאד |
18 If I go out into the field, then behold, the slain with the sword! If I enter into the city, then behold, those who are sick with famine! For both the prophet and the priest go about in the land, and have no knowledge.’”
| אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו |
19 Have you utterly rejected Judah? Has your soul loathed Zion? Why have you struck us, and there is no healing for us? We looked for peace, but no good came; and for a time of healing, and behold, dismay!
| המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך--מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה |
20 We acknowledge, LORD, our wickedness, and the iniquity of our fathers; for we have sinned against you.
| ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך |
21 Do not abhor us, for your name’s sake. Do not disgrace the throne of your glory. Remember, and don’t break your covenant with us.
| אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו |
22 Are there any amongst the vanities of the nations that can cause rain? Or can the sky give showers? Aren’t you he, the LORD our God? Therefore we will wait for you; for you have made all these things.
| היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך--כי אתה עשית את כל אלה |
