1 Corinthians 9

1 Am I not free? Am I not an Apostle? Can it be denied that I have seen Jesus, our Lord? Are not you yourselves my work in the Lord?

האם אינני אדם חופשי? האם אינני שליח האדון? האם לא ראיתי את האדון ישוע במו עיני? האם לא אני הבאתי אתכם לאמונה במשיח?

2 If to other men I am not an Apostle, yet at any rate I am one to you; for your very existence as a Christian Church is the seal of my Apostleship.

אולי לא נשלחתי אל אנשים אחרים, אך ללא ספק נשלחתי אליכם, שהרי באתם לאמונה במשיח באמצעותי.

3 That is how I vindicate myself to those who criticize me.

זוהי תשובתי למטילים בי ספק.

4 Have we not a right to claim food and drink?

האם אין לי בכלל זכויות? האם איני רשאי להתארח בבתיכם כמו השליחים האחרים?

5 Have we not a right to take with us on our journeys a Christian sister as our wife, as the rest of the Apostles do--and the Lord's brothers and Peter?

האם אין לנו זכות לשאת אישה מאמינה, כמו השליחים האחרים ואחי האדון וגם ‎כֵּיפָא?

6 Or again, is it only Barnabas and myself who are not at liberty to give up working with our hands?

האם רק בר־נבא ואני מוכרחים להמשיך לעבוד לפרנסתנו, בעוד שאתם תומכים בכסף בשליחים האחרים?

7 What soldier ever serves at his own cost? Who plants a vineyard and yet does not eat any of the grapes? Or who tends a herd of cattle and yet does not taste their milk?

איזה חייל משלם מכיסו את הוצאותיו בתפקיד? או האם שמעתם פעם על כורם שאינו רשאי לטעום מהענבים שגידל? איזה רועה אינו רשאי לשתות מעט מחלב העדר שעליו הוא שומר?

8 Am I making use of merely worldly illustrations? Does not the Law speak in the same tone?

אינני מצטט לכם כללים שהומצאו על־ידי בני־אדם; אני מצטט לכם את דבר ה׳!

9 For in the Law of Moses it is written, "Thou shalt not muzzle an ox while it is treading out the grain."

הרי כתוב בתורת משה:”לא תחסם שור בדישו“. הסבורים אתם שה׳ חשב רק על השור כשציווה זאת?

10 Is God simply thinking about the oxen? Or is it really in our interest that He speaks? Of course, it was written in our interest, because it is His will that when a plough-man ploughs, and a thresher threshes, it should be in the hope of sharing that which comes as the result.

האם לא חשב אלוהים גם עלינו? ברור שכן! אלוהים רצה ללמדנו שהמאמינים שעובדים למען האדון ללא משכורת, צריכים לקבל תמיכה כלכלית מאלה המנצלים את שירותיהם. גם לחורש וגם לקוצר מגיע שכר מהיבול.

11 If it is we who sowed the spiritual grain in you, is it a great thing that we should reap a temporal harvest from you?

אנחנו זרענו בלבכם זרע רוחני. האם אנו מגזימים בבקשנו בתמורה מעט מזון ובגדים?

12 If other teachers possess that right over you, do not we possess it much more? Yet we have not availed ourselves of the right, but we patiently endure all things rather than hinder in the least degree the progress of the Good News of the Christ.

אתם מספקים מזון ובגדים לשליחים האחרים המלמדים אתכם, ואתם נוהגים כהלכה, אך האין זכותנו גדולה משלהם? למרות זאת מעולם לא ניצלנו זכות זאת, אלא סיפקנו בעצמנו את כל צרכינו ללא עזרתכם. מעולם לא דרשנו תמורה, מחשש שבגלל דרישה זאת תפסיקו את התעניינותכם בבשורת המשיח שהבאנו לכם.

13 Do you not know that those who perform the sacred rites have their food from the sacred place, and that those who serve at the altar all alike share with the altar?

האם אינכם יודעים שאלוהים נתן רשות לעובדי בית־המקדש לקחת לעצמם מה שהם צריכים מבין המנחות שהוקרבו לאלוהים? גם משרתי המזבח מקבלים חלק מהמזון המוקרב לה׳.

14 In the same way the Lord also directed those who proclaim the Good News to maintain themselves by the Good News.

באותה דרך ציווה אלוהים שמטיפי הבשורה יקבלו תמיכה מהשומעים.

15 But I, for my part, have not used, and do not use, my full rights in any of these things. Nor do I now write with that object so far as I myself am concerned, for I would rather die than have anybody make this boast of mine an empty one.

ובכל זאת, מעולם לא ביקשתי מכם אגורה אחת! וגם עכשיו איני מנסה לרמוז לכם במכתבי שברצוני לקבל מהיום והלאה את המגיע לי. למעשה אני מעדיף לגווע ברעב, מאשר לאבד את הסיפוק וההנאה שיש לי מכך שאני מלמד אתכם חינם, ללא כל תשלום או תמורה.

16 If I go on preaching the Good News, that is nothing for me to boast of; for the necessity is imposed upon me; and alas for me, if I fail to preach it!

אין לי סיבה להתפאר בהטפת הבשורה, שכן זוהי חובתי ואוי לי אם לא אבשר אותה.

17 And if I preach willingly, I receive my wages; but if against my will, a stewardship has nevertheless been entrusted to me.

אילו הייתי מתנדב מרצוני לשרת את האדון, אולי היה האדון מעניק לי שכר מיוחד. אך מצבי שונה: אלוהים עצמו בחר בי והפקיד בידי את הבשורה, ומשום כך אין לי ברירה.

18 What are my wages then? The very fact that the Good News which I preach will cost my hearers nothing, so that I cannot be charged with abuse of my privileges as a Christian preacher.

מהו שכרי בנסיבות אלה? שכרי הוא השמחה והסיפוק שאני מקבל מהפצת הבשורה בחינם, ללא כל גמול ומבלי לדרוש משהו בחזרה.

19 Though free from all human control, I have made myself the slave of all in the hope of winning as many converts as possible.

למצב כזה יש יתרון חשוב מאוד: איני חייב דבר לאיש, כי איש אינו משלם לי שכר. ובכל זאת בחרתי מרצוני החופשי להיות עבד לכולם, כדי שאוכל להביא את בני־האדם לאמונה במשיח.

20 To the Jews I have become like a Jew in order to win Jews; to men under the Law as if I were under the Law--although I am not--in order to win those who are under the Law;

עם היהודים אני מתנהג כיהודי, כדי שאוכל לרכוש את אמונם ולספר להם על אודות המשיח. אינני מתווכח עם הגרים ששומרים את חוקי התורה, למרות שאיני מסכים איתם, כי ברצוני לעזור להם.

21 to men without Law as if I were without Law--although I am not without Law in relation to God but am abiding in Christ's Law--in order to win those who are without Law.

בהיותי בין הגויים אני משתף איתם פעולה, כל עוד איני עושה דבר שנוגד את אמונתי. כך אני רוחש את אמונם ויכול לעזור להם.

22 To the weak I have become weak, so as to gain the weak. To all men I have become all things, in the hope that in every one of these ways I may save some.

בהיותי בין אלה שמצפונם מציק להם על כל דבר קטן, איני מתנהג כ”יודע הכול“ואיני מזלזל בהם. משום כך הם מניחים לי לעזור להם. אתם רואים שאני משתדל למצוא מכנה־משותף עם כל אחד, כדי שאוכל לספר לו על המשיח, וכך יוכל להיוושע.

23 And I do everything for the sake of the Good News, that I may share with my hearers in its benefits.

מדוע אני טורח כל־כך? – כדי שבני־האדם ישמעו את הבשורה, וכדי שאני עצמי אתברך כאשר אראה אותם באים לאמונה במשיח.

24 Do you not know that in the foot-race the runners all run, but that only one gets the prize? You must run like him, in order to win with certainty.

ידוע לכם שבכל מרוץ יש מתחרים רבים, אבל רק אחד מנצח וזוכה בפרס. רוצו גם אתם כך במטרה לזכות בפרס.

25 But every competitor in an athletic contest practices abstemiousness in all directions. They indeed do this for the sake of securing a perishable wreath, but we for the sake of securing one that will not perish.

אם ברצונכם לנצח בתחרות, עליכם להתכחש לעצמכם, ולשכוח את כל מה שעלול להפריע לכם במרוץ.

26 That is how I run, not being in any doubt as to my goal. I am a boxer who does not inflict blows on the air,

לכן אני רץ ישר למטרה, ולכל צעד קדימה יש משמעות גדולה. אני נלחם כדי לנצח. אני מתייחס למרוץ ברצינות רבה ובכובד ראש.

27 but I hit hard and straight at my own body and lead it off into slavery, lest possibly, after I have been a herald to others, I should myself be rejected.

אני מקשיח על גופי ככל הספורטאים – אני מאמנו לעשות מה שהוא צריך ולא מה שהוא רוצה. אחרת אני חושש שמא, לאחר שהטפתי לאחרים, אני עצמי אפסל ולא אוכל להשתתף במרוץ.