Psalms 74
1 Maschil of Asaph. O God, why hast thou cast [us] off for ever? [why] doth thy anger smoke against the sheep of thy pasture?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Remember thy congregation, [which] thou hast purchased of old: the rod of thy inheritance, [which] thou hast redeemed; this mount Zion, in which thou hast dwelt.
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Lift up thy feet to the perpetual desolations; [even] all [that] the enemy hath done wickedly in the sanctuary.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Thy enemies roar in the midst of thy congregations; they set up their ensigns [for] signs.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 [A man] was famous according as he had lifted up axes upon the thick trees.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 But now they break down the carved work of it at once with axes and hammers.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 They have cast fire into thy sanctuary, they have defiled [by casting down] the dwelling-place of thy name to the ground.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 They said in their hearts, Let us destroy them together: they have burned up all the synagogues of God in the land.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 We see not our signs: [there is] no more any prophet: neither [is there] among us any that knoweth how long.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 O God, how long shall the adversary reproach? shall the enemy blaspheme thy name for ever?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Why withdrawest thou thy hand, even thy right hand? pluck [it] out of thy bosom.
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 For God [is] my King of old, working salvation in the midst of the earth.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 Thou didst divide the sea by thy strength: thou didst break the heads of the dragons in the waters.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 Thou didst break the head of leviathan in pieces, [and] didst give him [to be] food to the people inhabiting the wilderness.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Thou didst cleave the fountain and the flood: thou didst dry up mighty rivers.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 The day [is] thine, the night also [is] thine: thou hast prepared the light and the sun.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 Thou hast set all the borders of the earth: thou hast made summer and winter.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Remember this, the enemy hath reproached, O LORD, and the foolish people have blasphemed thy name.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 O deliver not the soul of thy turtle dove to the multitude [of the wicked]: forget not the congregation of thy poor for ever.
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Have respect to the covenant: for the dark places of the earth are full of the habitations of cruelty.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 O let not the oppressed return ashamed: let the poor and needy praise thy name.
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Arise, O God, plead thy own cause: remember how the foolish man reproacheth thee daily.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Forget not the voice of thy enemies: the tumult of those that rise against thee increaseth continually.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
