Obadiah 1
1 The vision of Obadiah. Thus saith the Lord GOD concerning Edom; We have heard a rumor from the LORD, and an embassador is sent among the heathen, Arise ye, and let us rise up against her in battle.
| חזון עבדיה כה אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃ |
2 Behold, I have made thee small among the heathen: thou art greatly despised.
| הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃ |
3 The pride of thy heart hath deceived thee, thou that dwellest in the clefts of the rock, whose habitation [is] high; that saith in his heart, Who shall bring me down to the ground?
| זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃ |
4 Though thou shalt exalt [thyself] as the eagle, and though thou shalt set thy nest among the stars, thence will I bring thee down, saith the LORD.
| אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יהוה׃ |
5 If thieves came to thee, if robbers by night, (how art thou cut off!) would they not have stolen till they had enough? if the grape-gatherers came to thee, would they not leave [some] grapes?
| אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות׃ |
6 How are [the things] of Esau searched out! [how] are his hidden things sought!
| איך נחפשו עשו נבעו מצפניו׃ |
7 All the men of thy confederacy have brought thee [even] to the border: the men that were at peace with thee have deceived thee, [and] prevailed against thee; [they that eat] thy bread have laid a wound under thee: [there is] no understanding in him.
| עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃ |
8 Shall I not in that day, saith the LORD, even destroy the wise [men] out of Edom, and understanding out of the mount of Esau?
| הלוא ביום ההוא נאם יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו׃ |
9 And thy mighty [men], O Teman, shall be dismayed, to the end that every one of the mount of Esau may be cut off by slaughter.
| וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל׃ |
10 For [thy] violence against thy brother Jacob shame shall cover thee, and thou shalt be cut off for ever.
| מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם׃ |
11 In the day that thou stoodst on the other side, in the day that the strangers carried away captive his forces, and foreigners entered into his gates, and cast lots upon Jerusalem, even thou [wast] as one of them.
| ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו ועל ירושלם ידו גורל גם אתה כאחד מהם׃ |
12 But thou shouldst not have looked on the day of thy brother in the day that he became a stranger; neither shouldst thou have rejoiced over the children of Judah in the day of their destruction; neither shouldst thou have spoken proudly in the day of distress.
| ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה׃ |
13 Thou shouldst not have entered into the gate of my people in the day of their calamity; yes, thou shouldst not have looked on their affliction in the day of their calamity, nor have laid [hands] on their substance in the day of their calamity;
| אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו׃ |
14 Neither shouldst thou have stood in the cross-way, to cut off those of his that escaped; neither shouldst thou have delivered up those of his that remained in the day of distress.
| ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה׃ |
15 For the day of the LORD [is] near upon all the heathen: as thou hast done, it shall be done to thee: thy reward shall return upon thy own head.
| כי קרוב יום יהוה על כל הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך׃ |
16 For as ye have drank upon my holy mountain, [so] shall all the heathen drink continually, yes, they shall drink, and they shall swallow down, and they shall be as though they had not been.
| כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃ |
17 But upon mount Zion shall be deliverance, and there shall be holiness; and the house of Jacob shall possess their possessions.
| ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם׃ |
18 And the house of Jacob shall be a fire, and the house of Joseph a flame, and the house of Esau for stubble, and they shall kindle in them, and devour them; and there shall not be [any] remaining of the house of Esau; for the LORD hath spoken [it].
| והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר׃ |
19 And [they of] the south shall possess the mount of Esau; and [they of] the plain the Philistines: and they shall possess the fields of Ephraim, and the fields of Samaria: and Benjamin [shall possess] Gilead.
| וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את הגלעד׃ |
20 And the captivity of this host of the children of Israel [shall possess] that of the Canaanites, [even] to Zarephath; and the captivity of Jerusalem, which [is] in Sepharad, shall possess the cities of the south.
| וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב׃ |
21 And saviors shall come upon mount Zion to judge the mount of Esau; and the kingdom shall be the LORD'S.
| ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה ליהוה המלוכה׃ |
