Job 39
1 Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? [or] canst thou mark when the hinds do calve?
| הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃ |
2 Canst thou number the months [that] they fulfill? or knowest thou the time when they bring forth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ |
3 They bow themselves, they bring forth their young ones, they cast out their sorrows.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ |
4 Their young ones are in good liking, they grow up with corn; they go forth, and return not to them.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃ |
5 Who hath sent out the wild ass free? or who hath loosed the bands of the wild ass?
| מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ |
6 Whose house I have made the wilderness, and the barren land his dwellings.
| אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ |
7 He scorneth the multitude of the city, neither regardeth he the crying of the driver.
| ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ |
8 The range of the mountains [is] his pasture, and he searcheth after every green thing.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃ |
9 Will the unicorn be willing to serve thee, or abide by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃ |
10 Canst thou bind the unicorn with his band in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?
| התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃ |
11 Wilt thou trust him, because his strength [is] great? or wilt thou leave thy labor to him?
| התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ |
12 Wilt thou believe him, that he will bring home thy seed, and gather [it into] thy barn?
| התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃ |
13 [Gavest thou] the goodly wings to the peacocks? or wings and feathers to the ostrich!
| כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃ |
14 Which leaveth her eggs in the earth, and warmeth them in the dust,
| כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃ |
15 And forgetteth that the foot may crush them, or that the wild beast may break them.
| ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ |
16 She is hardened against her young ones, as though [they were] not hers: her labor is in vain without fear;
| הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃ |
17 Because God hath withheld wisdom from her, neither hath he imparted to her understanding.
| כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃ |
18 When she lifteth herself on high, she scorneth the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ |
19 Hast thou given the horse strength? hast thou clothed his neck with thunder?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ |
20 Canst thou make him afraid as a grasshopper? the glory of his nostrils [is] terrible.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ |
21 He paweth in the valley, and rejoiceth in [his] strength: he goeth on to meet the armed men.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃ |
22 He mocketh at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃ |
23 The quiver rattleth against him, the glittering spear and the shield.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ |
24 He swalloweth the ground with fierceness and rage: neither believeth he that [it is] the sound of the trumpet.
| ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃ |
25 He saith among the trumpets, Ha, ha; and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
| בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃ |
26 Doth the hawk fly by thy wisdom, [and] stretch her wings towards the south?
| המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃ |
27 Doth the eagle mount up at thy command, and make her nest on high?
| אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ |
28 She dwelleth and abideth on the rock, upon the crag of the rock, and the strong place.
| סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃ |
29 From thence she seeketh the prey, [and] her eyes behold afar off.
| משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃ |
30 Her young ones also suck up blood: and where the slain [are], there [is] she.
| ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃ |
