Job 19
1 Then Job answered and said,
| ויען איוב ויאמר |
2 How long will ye vex my soul, and break me in pieces with words?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 These ten times have ye reproached me: ye are not ashamed [that] ye make yourselves strange to me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 And be it indeed [that] I have erred, my error remaineth with myself.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 If indeed ye will magnify [yourselves] against me, and plead against me my reproach:
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Know now that God hath overthrown me, and hath encompassed me with his net.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry aloud, but [there is] no judgment.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 He hath fenced up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 He hath stripped me of my glory, and taken the crown [from] my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 He hath destroyed me on every side, and I am gone: and my hope hath he removed like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 He hath also kindled his wrath against me, and he counteth me to him as [one of] his enemies.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 His troops come together, and raise up their way against me, and encamp around my tabernacle.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 He hath put my brethren far from me, and my acquaintance are verily estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 My kinsmen have failed, and my familiar friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 They that dwell in my house, and my maids, count me for a stranger: I am an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 I called my servant, and he gave [me] no answer; I entreated him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 My breath is strange to my wife, though I entreated for the children's [sake] of my own body.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Yes, young children despised me; I arose, and they spoke against me.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 All my intimate friends abhorred me: and they whom I loved are turned against me.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 My bone cleaveth to my skin and to my flesh, and I have escaped with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Oh that my words were now written! oh that they were printed in a book!
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 That they were graven with an iron pen in lead, in the rock for ever!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 For I know [that] my redeemer liveth, and [that] he will stand at the latter [day] upon the earth:
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 And [though] after my skin [worms] destroy this [body], yet in my flesh shall I see God:
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 Whom I shall see for myself, and my eyes shall behold, and not another; [though] my reins be consumed within me.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 But ye would say, Why persecute we him, seeing the root of the matter is found in me?
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 Be ye afraid of the sword: for wrath [bringeth] the punishments of the sword, that ye may know [there] is a judgment.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
