Job 13
1 Lo, my eye hath seen all [this], my ear hath heard and understood it.
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ |
2 What ye know, [the same] do I know also: I [am] not inferior to you.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ |
3 Surely I would speak to the Almighty, and I desire to reason with God.
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ |
4 But ye [are] forgers of lies, ye [are] all physicians of no value.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ |
5 O that ye would altogether hold your peace and it would be your wisdom.
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ |
6 Hear now my reasoning, and hearken to the pleadings of my lips.
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ |
7 Will ye speak wickedly for God? and talk deceitfully for him?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ |
8 Will ye accept his person? will ye contend for God?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ |
9 Is it good that he should search you out? or as one man mocketh another, do ye [so] mock him?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ |
10 He will surely reprove you, if ye do secretly accept persons.
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ |
11 Shall not his excellence make you afraid? and his dread fall upon you?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ |
12 Your remembrances [are] like to ashes, your bodies to bodies of clay.
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ |
13 Hold your peace, let me alone, that I may speak, and let come on me what [will].
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ |
14 Why do I take my flesh in my teeth, and put my life in my hand?
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ |
15 Though he shall slay me, yet will I trust in him: but I will maintain my own ways before him.
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ |
16 He also [shall be] my salvation: for a hypocrite shall not come before him.
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ |
17 Hear diligently my speech, and my declaration with your ears.
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ |
18 Behold now, I have ordered [my] cause; I know that I shall be justified.
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ |
19 Who [is] he [that] will plead with me? for now, if I hold my tongue, I shall expire.
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ |
20 Only do not two [things] to me: then will I not hide myself from thee.
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ |
21 Withdraw thy hand far from me: and let not thy dread make me afraid.
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ |
22 Then call thou, and I will answer: or let me speak, and answer thou me.
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ |
23 How many [are] my iniquities and sins? make me to know my transgression and my sin.
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ |
24 Why hidest thou thy face, and holdest me for thy enemy?
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ |
25 Wilt thou break a leaf driven to and fro? and wilt thou pursue the dry stubble?
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ |
26 For thou writest bitter things against me, and makest me to possess the iniquities of my youth.
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ |
27 Thou puttest my feet also in the stocks, and lookest narrowly to all my paths; thou settest a print upon the heels of my feet.
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ |
28 And he, as a rotten thing, consumeth, as a garment that is moth-eaten.
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ |
