Job 10
1 My soul is weary of my life; I will leave my complaint upon myself; I will speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 I will say to God, Do not condemn me; show me why thou contendest with me.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 [Is it] good to thee that thou shouldst oppress, that thou shouldst despise the work of thy hands, and shine upon the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Hast thou eyes of flesh? or seest thou as man seeth?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 [Are] thy days as the days of man? [are] thy years as man's days,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 That thou inquirest after my iniquity, and searchest after my sin?
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 Thou knowest that I am not wicked; and [there is] none that can deliver out of thy hand.
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 Thy hands have made me and fashioned me in all my parts; yet thou dost destroy me.
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Remember, I beseech thee, that thou hast made me as the clay; and wilt thou bring me into dust again?
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 Hast thou not poured me out as milk, and curdled me like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 Thou hast clothed me with skin and flesh, and hast fenced me with bones and sinews.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 Thou hast granted me life and favor, and thy visitation hath preserved my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 And these [things] hast thou hid in thy heart: I know that this [is] with thee.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 If I sin, then thou markest me, and thou wilt not acquit me from my iniquity.
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 If I be wicked, woe to me; and [if] I be righteous, [yet] will I not lift up my head. [I am] full of confusion; therefore see thou my affliction;
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 For it increaseth. Thou huntest me as a fierce lion: and again thou showest thyself wonderful upon me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 Thou renewest thy witnesses against me, and increasest thy indignation upon me; changes and war [are] against me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 Why then hast thou brought me forth from the womb? O that I had expired, and no eye had seen me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 I should have been as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 [Are] not my days few? cease [then], [and] let me alone, that I may take comfort a little,
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 Before I go [whence] I shall not return, [even] to the land of darkness, and the shades of death;
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 A land of darkness, as darkness [itself]; [and] of the shades of death, without any order, and [where] the light [is] as darkness.
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
