Isaiah 10
1 Woe to them that decree unrighteous decrees, and that write grievousness [which] they have prescribed;
| הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו׃ |
2 To turn aside the needy from judgment, and to take away the right from the poor of my people, that widows may be their prey, and [that] they may rob the fatherless!
| להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃ |
3 And what will ye do in the day of visitation, and in the desolation [which] shall come from far? to whom will ye flee for help? and where will ye leave your glory?
| ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃ |
4 Without me they shall bow down under the prisoners, and they shall fall under the slain. For all this his anger is not turned away, but his hand [is] stretched out still.
| בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
5 O Assyrian, the rod of my anger, and the staff in their hand is my indignation.
| הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי׃ |
6 I will send him against a hypocritical nation, and against the people of my wrath will I give him a charge, to take the spoil, and to take the prey, and to tread them down like the mire of the streets.
| בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות׃ |
7 Howbeit he meaneth not so, neither doth his heart think so; but [it is] in his heart to destroy and cut off nations not a few.
| והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃ |
8 For he saith, [Are] not my princes altogether kings?
| כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃ |
9 [Is] not Calno as Carchemish? [is] not Hamath as Arpad? [is] not Samaria as Damascus?
| הלא ככרכמיש כלנו אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק שמרון׃ |
10 As my hand hath found the kingdoms of the idols, and whose graven images excelled them of Jerusalem and of Samaria;
| כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃ |
11 Shall I not, as I have done to Samaria and her idols, so do to Jerusalem and her idols?
| הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃ |
12 Wherefore it shall come to pass, [that] when the LORD hath performed his whole work upon mount Zion and on Jerusalem, I will punish the fruit of the stout heart of the king of Assyria, and the glory of his high looks.
| והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו׃ |
13 For he saith, By the strength of my hand I have done [it], and by my wisdom; for I am prudent: and I have removed the bounds of the people, and have robbed their treasures, and I have put down the inhabitants like a valiant [man]:
| כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים׃ |
14 And my hand hath found as a nest the riches of the people: and as one gathereth eggs [that are] left, have I gathered all the earth; and there was none that moved the wing, or opened the mouth, or peeped.
| ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃ |
15 Shall the ax boast itself against him that heweth with it? [or] shall the saw magnify itself against him that moveth it? as if the rod should shake [itself] against them that lift it, [or] as if the staff should lift [itself], [as if it were] no wood.
| היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ׃ |
16 Therefore will the LORD, the LORD of hosts, send among his fat ones leanness; and under his glory he will kindle a burning like the burning of a fire.
| לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃ |
17 And the light of Israel shall be for a fire, and his Holy One for a flame: and it shall burn and devour his thorns and his briers in one day;
| והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃ |
18 And shall consume the glory of his forest, and of his fruitful field, both soul and body: and they shall be as when a standard-bearer fainteth.
| וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נסס׃ |
19 And the rest of the trees of his forest shall be few, that a child may write them.
| ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ |
20 And it shall come to pass in that day, [that] the remnant of Israel, and such as have escaped of the house of Jacob, shall no more again lean upon him that smote them; but shall lean upon the LORD, the Holy One of Israel, in truth.
| והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת׃ |
21 The remnant shall return, [even] the remnant of Jacob, to the mighty God.
| שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור׃ |
22 For though thy people Israel be as the sand of the sea, [yet] a remnant of them shall return: the consumption decreed shall overflow with righteousness.
| כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃ |
23 For the Lord GOD of hosts will make a consumption, even determined, in the midst of all the land.
| כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל הארץ׃ |
24 Therefore thus saith the Lord GOD of hosts, O my people that dwellest in Zion, be not afraid of the Assyrian: he shall smite thee with a rod, and shall lift up his staff against thee, after the manner of Egypt.
| לכן כה אמר אדני יהוה צבאות אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים׃ |
25 For yet a very little while, and the indignation shall cease, and my anger in their destruction.
| כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על תבליתם׃ |
26 And the LORD of hosts will raise up a scourge for him according to the slaughter of Midian at the rock of Oreb: and [as] his rod [was] upon the sea, so shall he lift it up after the manner of Egypt.
| ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים׃ |
27 And it shall come to pass in that day, [that] his burden shall be taken away from off thy shoulder, and his yoke from off thy neck, and the yoke shall be destroyed because of the anointing.
| והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן׃ |
28 He is come to Aiath, he is passed to Migron; at Michmash he hath laid up his furniture.
| בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃ |
29 They have gone over the passage: they have taken up their lodging at Geba; Ramah is afraid; Gibeah of Saul hath fled.
| עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃ |
30 Lift up thy voice, O daughter of Gallim: cause it to be heard to Laish, O poor Anathoth.
| צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃ |
31 Madmenah is removed; the inhabitants of Gebim gather themselves to flee.
| נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃ |
32 As yet shall he remain at Nob that day: he shall shake his hand [against] the mount of the daughter of Zion, the hill of Jerusalem.
| עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר בית ציון גבעת ירושלם׃ |
33 Behold, the LORD, the LORD of hosts will lop the bough with terror: and the high ones of stature [shall be] hewn down, and the haughty shall be humbled.
| הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃ |
34 And he shall cut down the thickets of the forests with iron, and Lebanon shall fall by a mighty one.
| ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃ |
