Deuteronomy 1
1 These [are] the words which Moses spoke to all Israel on the east side of Jordan in the wilderness, in the plain over against Suf, between Paran, and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Dizahab.
| אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃ |
2 ([There are] eleven days [journey] from Horeb by the way of mount Seir to Kadesh-barnea.)
| אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע׃ |
3 And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first [day] of the month, [that] Moses spoke to the children of Israel, according to all that the LORD had given him in commandment to them;
| ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃ |
4 After he had slain Sihon the king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, who dwelt at Astaroth in Edrei:
| אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי׃ |
5 On the east side of Jordan, in the land of Moab, began Moses to declare this law, saying,
| בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃ |
6 The LORD our God spoke to us in Horeb, saying, Ye have dwelt long enough in this mount:
| יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה׃ |
7 Turn you, and take your journey, and go to the mount of the Amorites, and to all [the places] nigh to it, in the plain, on the hills, and in the vale, and in the south, and by the sea-side, to the land of the Canaanites, and to Lebanon, to the great river, the river Euphrates.
| פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת׃ |
8 Behold, I have set the land before you: go in and possess the land which the LORD swore to your fathers, Abraham, Isaac, and Jacob, to give to them and to their seed after them.
| ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃ |
9 And I spoke to you at that time, saying, I am not able to bear you myself alone:
| ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם׃ |
10 The LORD your God hath multiplied you, and behold, ye [are] this day as the stars of heaven for multitude.
| יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃ |
11 (The LORD God of your fathers make you a thousand times so many more as ye [are], and bless you, as he hath promised you!)
| יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃ |
12 How can I alone bear your encumbrance, and your burden, and your strife?
| איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃ |
13 Take ye wise men, and understanding, and known among your tribes, and I will make them rulers over you.
| הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם׃ |
14 And ye answered me, and said, The thing which thou hast spoken [is] good [for us] to do.
| ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות׃ |
15 So I took the chief of your tribes, wise men, and known, and made them heads over you, captains over thousands, and captains over hundreds, and captains over fifties, and captains over tens, and officers among your tribes.
| ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃ |
16 And I charged your judges at that time, saying, Hear [the causes] between your brethren, and judge righteously between [every] man and his brother, and the stranger [that is] with him.
| ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו׃ |
17 Ye shall not respect persons in judgment; [but] ye shall hear the small as well as the great; ye shall not be afraid of the face of man; for the judgment [is] God's: and the cause that is too hard for you, bring to me, and I will hear it.
| לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו׃ |
18 And I commanded you at that time all the things which ye should do.
| ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון׃ |
19 And when we departed from Horeb, we went through all that great and terrible wilderness, which ye saw by the way of the mountain of the Amorites, as the LORD our God commanded us; and we came to Kadesh-barnea.
| ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃ |
20 And I said to you, Ye have come to the mountain of the Amorites, which the LORD our God doth give to us.
| ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃ |
21 Behold, the LORD thy God hath set the land before thee: go up [and] possess [it], as the LORD God of thy fathers hath said to thee; fear not, neither be discouraged.
| ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת׃ |
22 And ye came near to me every one of you, and said, We will send men before us, and they shall explore the land for us, and bring us word again by what way we must go up, and into what cities we shall come.
| ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃ |
23 And the saying pleased me well: and I took twelve men of you, one of a tribe:
| וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃ |
24 And they turned and ascended the mountain, and came to the valley of Eshcol, and explored it.
| ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה׃ |
25 And they took of the fruit of the land in their hands, and brought [it] down to us, and brought us word again, and said, [It is] a good land which the LORD our God doth give us.
| ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃ |
26 Notwithstanding, ye would not go up, but rebelled against the commandment of the LORD your God:
| ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם׃ |
27 And ye murmured in your tents, and said, Because the LORD hated us, he hath brought us forth from the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.
| ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃ |
28 Whither shall we go up? our brethren have discouraged our heart, saying, The people [are] greater and taller than we; the cities [are] great and walled up to heaven; and moreover, we have seen the sons of the Anakims there.
| אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם׃ |
29 Then I said to you, Dread not, neither be afraid of them.
| ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם׃ |
30 The LORD your God who goeth before you; he shall fight for you, according to all that he did for you in Egypt before your eyes;
| יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃ |
31 And in the wilderness, where thou hast seen how the LORD thy God bore thee, as a man doth bear his son, in all the way that ye went, until ye came into this place.
| ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה׃ |
32 Yet in this thing ye did not believe the LORD your God,
| ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃ |
33 Who went in the way before you, to search out for you a place to pitch your tents [in], in fire by night, to show you by what way ye should go, and in a cloud by day.
| ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם׃ |
34 And the LORD heard the voice of your words, and was wroth, and swore, saying,
| וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃ |
35 Surely there shall not one of these men of this evil generation see that good land, which I swore to give to your fathers,
| אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃ |
36 Save Caleb the son of Jephunneh; he shall see it, and to him will I give the land that he hath trod upon, and to his children, because he hath wholly followed the LORD.
| זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃ |
37 Also the LORD was angry with me for your sakes, saying, Thou also shalt not go in thither.
| גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם׃ |
38 [But] Joshua the son of Nun, who standeth before thee, he shall go in thither. Encourage him: for he shall cause Israel to inherit it.
| יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל׃ |
39 Moreover, your little ones, which ye said should be a prey, and your children, which in that day had no knowledge between good and evil, they shall go in thither, and to them will I give it, and they shall possess it.
| וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃ |
40 But [as for] you, turn ye, and take your journey into the wilderness by the way of the Red sea.
| ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף׃ |
41 Then ye answered and said to me, We have sinned against the LORD, we will go up and fight, according to all that the LORD our God commanded us. And when ye had girded on every man his weapons of war, ye were ready to ascend the hill.
| ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃ |
42 And the LORD said to me, Say to them, Go not up, neither fight; for I [am] not among you; lest ye be smitten before your enemies.
| ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ |
43 So I spoke to you; and ye would not hear, but rebelled against the commandment of the LORD, and presumptuously ascended the hill.
| ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃ |
44 And the Amorites, who dwelt on that mountain, came out against you, and chased you, as bees do, and destroyed you in Seir, [even] to Hormah.
| ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה׃ |
45 And ye returned and wept before the LORD; but the LORD would not hearken to your voice, nor give ear to you.
| ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃ |
46 So ye abode in Kadesh many days, according to the days that ye abode [there].
| ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃ |
